זאת הייתה קבוצה מגובשת של מבוגרים וקשישים, כולם יוצאי ברית המועצות לשעבר, חלקם ניצולי שואה, שנהגו לטייל במקומות שונים בסופי שבוע ולבלות יחדיו. בשבת הנוראה של 7 באוקטובר זה הסתיים בטבח.
ולרי פרידמן (60) היה אחד מהם. "הוא רצה לנסוע ליום כיף בים המלח, להתנתק מעט מהעבודה", סיפר בנו, אלון, "הוא נסע עם הקבוצה המאורגנת, המיניבוס התחיל את האיסוף באופקים, לאחר מכן הוא אסף אנשים בנתיבות ואז הגיע לשדרות. כשהמיניבוס היה מול הספרייה העירונית בשדרות היה להם פנצ'ר, ואז התחילה גם אזעקת 'צבע אדום'".
אלון מספר שהמיניבוס עצר ליד תחנת אוטובוס, וכל הנוסעים רצו לעבר מיגונית סמוכה כדי להסתתר. "זה ממ"ד טכנולוגי, ברגע שיש אזעקה הדלת אמורה להיפתח באופן אוטומטי – מה שלא קרה. הממ"ד היה סגור והם נשארו בחוץ", הוא תיאר, "בדיוק אז הגיעו לשם שתי חוליות של מחבלים על טנדרים והוציאו את כולם להורג. טבחו בהם. לאף אחד לא היה סיכוי. כולם אנשים מבוגרים שלא מסוגלים באמת להגן על עצמם או לברוח. לסיטואציה נקלעו גם שני ילדים שאחד מהם חטף שני כדורים בגב".
הוא הוסיף כי "הם שכבו שם ככל הנראה עשר שעות עד שפינו את הגופות שלהם. יכול להיות שהיו אנשים שנשארו בהתחלה חיים, אבל בגלל הזמן שעבר לא היה להם סיכוי". לדבריו, להסעה נרשמו 19 בני אדם, אבל את חלקם לא הספיקו לאסוף והם חזרו הביתה בגלל האזעקות. ככל הנראה, כ־15 אנשים שהיו במיניבוס נרצחו.
בימים הראשונים לא איתרו את גופת אביו. "נסענו לבתי חולים, שוחחנו עם כל מוקד אפשרי שקיים", סיפר אלון, "לא היה למי לפנות או עם מי לדבר. כל גורם הפנה אותנו לגורם אחר". כשנפתח המרכז למשפחות הנעדרים והחטופים בקריית שדה התעופה, בבניין להב 433, הלכו בני המשפחה למסור דגימות DNA. לדבריו, "עוד באותה שבת, כבר ב־7:30 בבוקר, גילינו שאבא נרצח מתמונות שקיבלנו. אבל את ההודעה הרשמית קיבלנו רק ביום רביעי, ובצורה קצת עקומה: זק"א התקשרו אלינו ושאלו איפה אנחנו רוצים לקבור את אבא. רק לאחר כמה שעות הגיעו לכאן חיילים ומסרו לנו הודעה רשמית. אין לי כעס כלפי אף אחד כי יש כאוס. אני גם יודע שלא כולם מהמיניבוס עדיין זוהו".
למרות שידעו באופן ודאי שולרי לא בחיים, ימי ההמתנה היו מייסרים. "עד שאתה לא מקבל אישור רשמי אתה לא באמת מתפקד", מסביר אלון, "אלה ימים ללא שינה. אתה רוצה לדעת מה עם הגופה, אתה רוצה לקבור את אבא".
ולרי פרידמן הותיר אחריו שלושה ילדים ושני נכדים. "אבא היה כנראה הבן אדם הכי מצחיק שיכול להיות", מספר הבן, "הוא הסתדר עם כולם והיה בו טוב לב גדול. מעולם לא ראינו אותו מתווכח או רב עם מישהו, או אומר 'לא' למשהו שביקשו ממנו. הוא היה בן אדם מאוד מיוחד, שתמיד היה כאן בשביל הנכדים שלו, בשביל כולם למעשה".
