אנחנו נמצאים במלחמת קיום, ממש בשואה. אין לנו ברירה.
אבא שלי אמר לי לפני הלוויה משה, אני מצטער שהבאתי אתכם מצרפת. אבא, אין לנו לאן ללכת, זה המקום שלנו. אבא שלי הגיבור, לא ידעתי מה עברת, רק עכשיו אני מבין, אני צריך הרבה כוח ממך כדי להחזיק מעמד. איתי, איזה ילד, איזה ילד מתוק.
זכיתי לראות אותו חצי שעה לפני שנהרג. בשבת בבוקר, כשהיו האזעקות ופרצה המלחמה, הוא אומר לי אבא, ביקשו ממני לבוא, קיבלתי צו 8, גם מהשירות וגם ממגלן. לאן ללכת, מה אתה אומר? אמרתי לו שנראה לי עם השירות, חשבתי שזה פחות מסוכן. הוא אמר לי אבא, אני הולך עם החברים שלי. אני נגביסט, לא יכול להפקיר אותם. הגיע חבר לאסוף אותו, קסטיאל, שהיה כמו אח שלו, בן בית אצלנו. אמרתי לו קסטיאל, תשמור לי על הבן, כבר איבדתי אח אחד. והוא אמר לי מה זאת אומרת, הוא החבר הכי טוב שלי, בטח שאשמור לך עליו. הם מתו ביחד!!! בחייהם ובמותם לא נפרדו.
הייתי כמו אבא של הצוות שלהם, מביא להם ציוד. צוות של גיבורים. עשיתי הכל כדי להשיג להם וסטים קרמיים. חשבתי שזה יציל את הבן שלי. חבר שלי הלך והביא להם את זה. היום אמרו לי שזה הציל חמישה מהחברים שלו. אותו זה לא הציל. אתמול בבוקר הרגשתי שאני לא מסוגל להישאר בבית, אז ביקשתי מאחי הגיבור שעושה מהבוקר עד הערב, מסיע אנשים לשדרות, מביא ציוד לחיילים, מביא כל דבר, תחמושת. ביקשתי ממנו להתנדב, להרגיש מה קורה בשדרות. נסעתי לשם עם איתן הבן שלי. לקחנו כמה אנשים שאיבדו את הבית וסיפרו לנו סיפורי זוועות על ראשים כרותים, גופות. אז הבנתי למה הבן שלי נמצא שם. ואז, ביד המקרה, נסענו לתחנת הדלק ברור חיל לאסוף אוטובוס, והבן שלי איתן אומר לי הנה איתי והצוות שלו. ראיתי אותו עם הנגב וכל התחמושת. את כל הצוות שלו, איך זה יכול להיות שראיתי אותו. חיבקתי אותו. איך הביאו לי אותו ככה.
מאוד קשה. אנחנו חייבים להיות מאוד חזקים, מאוחדים. המלחמה הזו באה עלינו בגלל מלחמת האחים שלנו. היינו עסוקים במלחמת אחים והם התכוננו למלחמה. חייבים להפסיק עם השנאה וההסתה. אם לא נבין את זה כולנו נהיה קבורים פה. פה בהר הרצל כולם שוכבים אחד ליד השני. כולם. שמאלנים וימנים.
אני רוצה להגיד להרצי הרמטכ"ל שהיה איתי בכיתה מגיל 6. נתתי אח אחד, גיבור ישראל עמנואל. נתתי אותו למדינה ב־2006 ונתתי את איתי לא לשווא. אל תרחם עליהם, תוריד את כולם – אלו נאצים – חמאנאצים. תחסלו את כולם כדי שייפסקו הלוויות האלה. תפסיקו עם ההקש בגג, כל הקש בגג זה נקישה בדלת שלנו. מי שיכול לקחת נשק שיתגייס, אני כבר נתתי את שלי, אין לי מה לתת יותר.
איזה ילד היית, איתי, איזה ילד. כל דבר שעשית הצלחת, רצית להיות במגלן, היית הכי טוב שיש. הנגביסט הכי טוב ביחידה. אחר כך התגייסת לשירות הביטחון, התחתנת עם גל המקסימה. בניתם בית, מי קונה בית בגיל 23? אבל אתה, כל תוכנית שרצית עשית. רצית ללמוד הנדסה, התקבלת ללמוד הנדסה. ילד מושלם, ספורטאי מחונן, אין משהו שאתה לא טוב בו.
היית החבר הכי טוב שלי. בכל דבר התייעצת איתי. היה חשוב לך מה אני חושב, רצית לרצות אותי כל הזמן. החזקת אותי בהר הרצל בכל שנה. מי יחזיק אותי עכשיו? איפה אעמוד, לידך? ליד עמנואל? היית העמוד שלי.
אני אוהב אותך וחייב להיות חזק בשבילך. אין לי ברירה.
