בהיותן מקור משיכה לסטודנטים מכל העולם, האוניברסיטאות הגדולות בארה"ב יודעות כי הן יושבות באופן קבוע על חבית אבק שריפה פוליטי, ולכן גם החליטו מיום היווסדן לאפשר חופש ביטוי מוחלט לכולם. כל עוד לא נוהגים באלימות, מותר להגיד מה שרוצים. זו מדיניות שאפשר להבין אותה, עד שמגיע הרגע שבו היא מציבה בעיה מוסרית קשה, וכפי שכבר ברור מאז 7 באוקטובר, אף אוניברסיטה גדולה בארה"ב לא יודעת איך להתמודד איתה.
המוסדות האקדמיים האלה משמשים כבר שנים פרוקסי לסכסוך הישראלי־פלסטיני. אלה המקומות שבהם התנועה הפרו־פלסטינית מרגישה הכי בטוחה בארה"ב, כיוון שהיא זוכה גם לתמיכה גדולה של חברי אקדמיה. כל עוד אלה רק חילופי צעקות בין שני צדדים שבטוחים בצדקתם, ניחא. אבל שלשום עמד פרופסור באוניברסיטת קורנל, ראסל ריקפורד, מול כמה עשרות מפגינים ואמר כי המראות מהטבח בעוטף עזה גרמו לו "התרגשות והתרוממות רוח". מרתיחת דם אפילו עוד יותר ממה שאמר, הייתה הדרך שבה הוא אמר את הדברים - בהתרגשות והתרוממות רוח.
זה רק מקרה קיצוני במיוחד בשפע דוגמאות מהשבועיים האחרונים: באוניברסיטת NYU בניו־יורק צולמו אתמול סטודנטים שמסתובבים בקמפוס ומסירים כרזות עם תמונות של חטופים ישראלים המוחזקים בעזה על ידי מחבלי חמאס; זרינה גריוול, פרופסור באוניברסיטת ייל, צייצה בשבוע האחרון כי "מתנחלים אינם אזרחים", כשהיא למעשה מגדירה את תושבי עוטף עזה כמתנחלים. האוניברסיטה, שראתה בשבוע האחרון הפגנות דו־צדדיות, הגיבה כי היא "מחויבת לחופש הביטוי ודבריה של גריוול בחשבונות האישיים שלה מייצגים רק את דעותיה".
היה כמובן הסיפור הגדול של הרווארד, שם חתמו עשרות ארגוני סטודנטים על מכתב שהאשים את ישראל בטבח בעוטף, ותגובת האוניברסיטה הייתה פשוט מביכה עבור מוסד בסדר גודל כזה. הייתה השעיית המרצה מסטנפורד שהורה לסטודנטים יהודים לעמוד בפינת החדר, ואז אמר לכיתה: "זה מה ישראל עושה לפלסטינים. בשואה מתו שישה מיליון יהודים, הקולוניאליזם הרג יותר וישראל היא מדינה קולוניאליסטית". והיו עוד הפגנות פרו־פלסטיניות בעשרות אוניברסיטאות ברחבי ארה"ב, ממישיגן במערב התיכון ועד UCLA בקליפורניה.
מהצד השני, צריך לזכור כי בסופו של דבר מדובר במיעוט. כל ההפגנות הללו היו במספרים קטנים של כמה עשרות עד כמה מאות, והסנטימנט הגורף הוא של תמיכה בישראל והתנגדות לחמאס. כך למשל, באוניברסיטת קולומביה היו הפגנות פרו־פלסטיניות סוערות, אבל בעצרת ההזדהות עם ישראל נכחו מאות אנשים, בהם נשיאת האוניברסיטה מינוש שאפיק, ילידת מצרים, ודקאני הפקולטות.
ובכל זאת, שטף האנקדוטות מצטרף לנרטיב שלפיו אוניברסיטאות העילית בארה"ב הפכו למקום שבו מותר לחגוג את מותם של יהודים בשם תפיסה מעוותת לגמרי של מאבק לשחרור העם הפלסטיני. ראשי האוניברסיטאות הללו עומדים חסרי אונים, מורידים את הראש ומחכים שהגל הזה יעבור, רק שהפעם מדובר בצונאמי. סטנפורד, למשל, פירסמה כמה הודעות, האחרונה שבהן אמרה כי "אנחנו עצובים ונחרדים מהמוות והסבל האנושי בישראל". אחרי שעשרות אנשי סגל חתמו על מכתב בדרישה ל"גינוי חד־משמעי" לפיגועי חמאס, החליטה האוניברסיטה כי היא פשוט לא תגיב יותר לאירועים.
