בזה לצד זה נטמנו לבנת ואביב, וילדיהם רותם (19), יונתן (16) ויפתח (14), חמישה בני משפחה שנמצאו חבוקים יחד על המיטה, ללא רוח חיים, אחרי שנרצחו על ידי מחבלי חמאס בכפר עזה.
כיתת משמר הכבוד נעמדה במקביל לחמשת הקברים הפתוחים בלוויה הצבאית. חמישה ארונות עטופים בדגלי ישראל, נישאים על כתפי חיילים ואזרחים, פילסו את הדרך אל הקברים. אלפים הגיעו להיפרד ולחלוק כבוד אחרון, גם כאלה שלא הכירו את המשפחה.
הספדים שנאמרו בשקט ובעוצמה סיפרו את סיפורה של משפחה יפה ומאושרת, עם הורים שגידלו ילדים לתפארת, ורק חיפשו לחיות חיים צנועים בקיבוץ. הזרים והפרחים הלכו ונערמו. על הקברים הונחו צעיפים של הפועל ת"א וחולצות המשחק של יונתן ויפתח, ששיחקו בקבוצת הכדורסל של המועדון.
יהודה לוי, אביה של לבנת, קרא קדיש. זיו, אחיה של לבנת, ספד: "איך אפשר לקבור חמש נפשות טהורות? יפתח, איזה ילד חזק היית עם נפש כל כך עדינה ויפה. יונתן, אמרתי לך תמיד שעוד לא מאוחר להחליף קבוצה, עכשיו כבר מאוחר מדי. רותם, כל כך יפה ומוכשרת, תמיד הכניסה אור וצחוק לחדר. כמה היינו גאים בך כשסיימת קורס מ"כים. אביב, היית כמו אח, אבא למופת. היית שם גם בשבת הארורה הזאת, כשניסית לכסות ולהגן על היקרים לך".
הוא הוסיף: "לבנת, רדפת אחרי חלומות, בלעת בשלוקים גדולים את החיים. איך היית גאה במשפחה שלך, כמה השקעת בהם, כל פעם חשבת איך לתת, איך לתרום. היית לוחמת למען המשפחה שלך, למען הצדק. יש לי עכשיו חמש ציפורים קטנות בלב ואנחנו נהיה חזקים ונדאג להמשיך מה שהתחלתם".
עדי, אחותה של לבנת, אמרה: "מנסה לאסוף מילה ועוד מילה, לחבר משפטים, לדמיין אתכם, להיזכר ברגעים המשותפים יחד, ברגעי השמחה והעצב. לשמוע את הצחוק המתגלגל שלכם. אבל החוט בין הראש ללב מנותק ולא מצליחה לעכל. לימדתם אותנו מהי משפחה שדואגת אחד לשני ועושה הכול אחד למען השני בכל מחיר ודרך. לבנת ואביב, גידלתם ילדים שחשבו אחרת, שהיו מלאי אהבה, שידעו שיש להם הורים איתנים ואהובים שיעשו הכול עבורם. הייתם אנשי חזון ואהבת הארץ. אני מבטיחה שנמשיך את המורשת לעוד שנים רבות". כיתת המשמר סיימה את הלוויה בירי כבוד של שלושה מטחים, והקהל ניגש לבכות על הקברים ולהיפרד בפעם האחרונה.
