מחוץ ליקום המקביל של ערוץ 14 ואילה חסון בכאן, השאלה מדוע ראש הממשלה טרם הצהיר שגם הוא נושא באחריות לאסון 7 באוקטובר מטפסת בעקביות לצמרת סדר היום הטלוויזיוני. הסיבה לכך היא תנועה ערה בשני מסלולים: הראשון הוא ההודאות המפורשות של בכירי מערכת הביטחון (הרמטכ"ל, ראש השב"כ ואתמול ראש אמ"ן) והשני הוא ההתחמקויות הפומביות של בנימין נתניהו. ישנו זרם שלישי, של חברי ממשלה בכלל והליכוד בפרט, אולם שם התגובות נפרסות על ספקטרום שלם שבין לקיחת אחריות מיניסטריאלית קולקטיבית (השר מיקי זוהר) לזלזול ופליאה מה רוצים מהחיים שלנו (השר שלמה קרעי).
נדמה כי הדיון באחריות של נתניהו מתחלק לעת עתה בין הביקורת עליו לבין הניסיון לפענח מה הסיפור שהוא מספר לעצמו. מוריה אסרף־וולברג (חדשות רשת), למשל, הצהירה שלשום שהתנערות נתניהו מאחריות מעציבה אותה, ואתמול היא גם הפנתה שאלה נוקבת בנושא לראש המועצה לביטחון לאומי, צחי הנגבי. מנגד, דפנה ליאל (חדשות קשת) מסבירה בימים האחרונים את התפיסה של הישות המכונה "סביבת נתניהו", או כמו שצריך לקרוא לה: האנשים שניחנו בכוחות העל לחזות מה ינון מגל יגיד בעוד רבע שעה.
הטקסטים שליאל מצטטת לא סתם מתארים נרטיב אלטרנטיבי אלא ממש מציאות חלופית. לדבריה, אמש במשמרת של רפי רשף, ב"סביבת נתניהו" לא רואים בו אחראי וגם מדברים על הצבא במונחים חמורים ("הכשיל את נתניהו"). לכן לא רק שנתניהו לא צריך לקחת אחריות על כלום (מהמדיניות בעזה ב־15 השנים האחרונות ועד הפיאסקו של עשרת חודשי הממשלה הנוכחית): לטענת המקורות ששוחחו עם הכתבת, "נתניהו עדיין חושב שיש לו סיכוי לצאת מהאירוע הזה ללא פגע פוליטי".
המסקנה המדהימה הזו, כאילו גומרים להילחם ומיד חוזרים להתעסק בוועדה למינוי שופטים לצד מציאת ג'וב חדש עבור ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן, נאמרה רגע אחרי שח"כ דני דנון הכריז באולפן: "נתניהו לא חי בעולם אחר". ובכן, בהנחה שליאל הביאה במדויק את המידע בשם מוסריו, אז גם דנון לא מחובר לחשמל: אם נתניהו מסתכל במראה ולא מזהה אחראי במידה כלשהי - הוא בהכרח חי בעולם אחר. האניגמה היא כמה ישראלים וישראליות גרים שם איתו. לפי הרייטינג של ערוץ 14 מדובר בציבור לא קטן.
אולי הרקע הזה מסביר את האמירה של "בכיר ישראלי", שפורסמה אתמול ברויטרס, לפיה "המבצע לחיסול חמאס עשוי לקחת חודשים או שנים". טוב, אם ככה, לא מחליפים סוסים בעלייה וכו'. או כפי שהפליא לנסח מיכה שטרית בשירו המופתי "בדקה אחת שפויה" (שמי זוכר מתי הייתה אחת כזאת לאחרונה): "ומה בינתיים? על הברכיים".
בקטנה
עם כל הכבוד לעבודה הקשה של כתבי וכתבות חדשות ערוץ 12 – ויש רבים ורבות מהם שנקרעים לילות כימים - נדמה כי קצת מוקדם לאייטמים בנוסח "מכתבים מתלמידים לכתבי חדשות 12", כפי שהיה אמש במשמרת של עודד בן עמי (אלא מה). זה לא שכן יש זמן מתאים לדברים האלה, אבל אולי אפשר לכבוש את יצר "חדשות עצמנו" עוד קצת? הטכנולוגיה קיימת.
