דבר אחד היה צריך ראש הממשלה נתניהו לומר לנשיא רוסיה פוטין, ולא אמר: "אדוני הנשיא, לפני שבוע השווית את מה שאנחנו עושים ונעשה ברצועת עזה למצור על סטלינגרד. אז אם אנחנו חוזרים לדימויים ממלחמת עולם שנייה, ה קרב על עזה הוא לא כמו על סטלינגרד, הוא כמו הקרב על ברלין. ברלין, אדוני הנשיא, לא סטלינגרד, זו ההשוואה הנכונה". מדוע זו ההשוואה הנכונה? בגלל אופי האויב, בגלל עימות דמים עם טרוריזם שטני ובגלל אופציית הבחירה. לתושבי עזה כעת, כמו לתושבי ברלין באביב 1945, יש ברירה: למרוד בחמאס או לשרת אותו עד הסוף המר.
קצת היסטוריה. תושביה המפוחדים של ברלין נלחמו בכוחות בעלות הברית עד שראו את לועי הטנקים נגד עיניהם. משום מה, לא עלה קודם לכן בדעתם לצעוד לעבר הבונקר של צמרת המשטר הנאצי ולדרוש מיושביו להיכנע מיד, וכך לחסוך חיי מאות אלפים (בקרב הממושך על ברלין נהרגו 200 אלף, לפי חלק מההערכות). קשה להבין איך הם פחדו יותר מהגסטפו, שהיה כבר מרוסק, ומאס־אס, שהיה עסוק בהימלטות עצמית, מאשר מפגזים של צבאות אמריקאיים וסובייטיים. מה גם שרוב תושבי ברלין ידעו על הזוועות של המשטר הנאצי, ובכל זאת הקריבו את עצמם, את נשותיהם ואת ילדיהם למען הדיקטטורה הנאצית גם ברגעיה האחרונים.
תושבי עזה היום עדיין יכולים, במקום לברוח דרומה, לצאת בהמוניהם, במאות אלפים, לרחובות - ולהפיל את שלטון הדמים של חמאס בארצם. לדרוש מהצמרת הצבאית והמדינית של ארגון הטרור להתפרק מנשק, לעזוב מיד את הרצועה ולהחזיר אותה לשליטת הרשות הפלסטינית. כך יסתיים, מבחינת האוכלוסייה האזרחית, הקרב.
הפיצוץ במתחם בית החולים אל־אהלי בעזה, תוצאה טרגית של הזלזול המופגן של טרוריסטים מחמאס ומהג’יהאד האיסלאמי בחיי הפלסטינים עצמם, רק מחדדת את הבחירה ואת השלכותיה. אלא שרוב העזתים היום, כמו רוב הברלינאים אז, בוחרים להישאר רוב דומם וכנוע. וכשהרוב דומם, הוא לא רוב - הוא כלום.
ומה יכולה ישראל לעשות כדי שלתושבי עזה יהיה בכל זאת האומץ לקום על שליטיהם? כנראה מעט מאוד, אף שהמלחמה שלנו בחמאס תשחרר מאימתם לא רק את הישראלים אלא גם את העזתים, את המוניהם. בהקשר זה ראו להזכיר שמומחי אסטרטגיה במקומותינו שוב שופעי עצות לממשלה: לפתוח במתקפה קרקעית ברצועה או להימנע ממנה, להדק את הסגר או להקל עליו. מומלץ להם להצניע לכת, נוכח טעויותיהם הקולוסליות בעיצוב מדיניותה של ישראל מול משטר חמאס בעזה מ־2007 - ופשוט לשתוק. מי ששגה כל כך בהערכותיו נדרש קודם כל לחשבון נפש, לפני שהוא מתנער בקלות משגיאותיו כמו ברווז בצאתו מהמים. הופ, והוא כבר יבש ונקי. לא, הם לא יבשים ולא נקיים. אמנם הפוליטיקאים הובילו את מצעד האיוולת מול חמאס, אבל המומחים, האנליסטים ולא מעט פרשנים סיפקו את הנימוקים ואת הגיבוי הרעיוני.
תושבי עזה היום עדיין יכולים, במקום לברוח דרומה, לצאת בהמוניהם, במאות אלפים, לרחובות - ולהפיל את שלטון הדמים של חמאס בארצם
