מבלי שבכלל התכוונו, הדגישו הנשיאים ביידן ופוטין במסעותיהם בעולם אמש את האופן שבו מתעצבת מפת הסדר העולמי המשתנה. רצה הגורל ובעת שהנשיא ביידן קיים אמש ביקור תמיכה היסטורי וחסר תקדים בישראל בעת מלחמה, שהה הנשיא ולדימיר פוטין בבייג'ינג בירת סין, אליה הגיע בהזמנת הנשיא הסיני שי ג'ינפינג.
שי הזמין את פוטין ל"פסגת יוזמת החגורה והדרך" – כינוס חגיגי בנוכחות יותר מ־130 מנהיגי מדינות לציון עשור להשקת המיזם העולמי של הסינים. עבור הנשיא הרוסי יש חשיבות גדולה בהידוק היחסים עם סין. לשתי המדינות יש אינטרס משותף מובהק וברור – החלשת מעמדה הגלובלי הדומיננטי של ארה"ב, בין השאר באמצעות התרסה והוקעה אידיאולוגית של הסדר העולמי הנוכחי הקיים, הנשלט בראייתן בידי המערב מאז מלחמת העולם השנייה.
התהליך הזה לא החל עכשיו כמובן. הפלישה הרוסית לאוקראינה הייתה אמורה להוות מעין יריית פתיחה שבמסגרתה אמורה הייתה רוסיה להשתלט באופן מלא על אוקראינה, ולמנוע את המשך התקרבותה למערב ולארה"ב, תוך התרסה ברורה מול אזהרותיהם של הנשיא ביידן ומנהיגי המערב.
הסינים מצידם הגבירו את האיומים והאגרסיביות הצבאית כלפי טאיוואן, הקימו איים מלאכותיים עם בסיסי צבא במים בינלאומיים וקיימו תרגילים צבאיים באש חיה מול חופי האי.
התמשכותה המלחמה באוקראינה, והקושי הרוסי להכריע אותה, גרמו למוסקבה להתקרב מאוד לטהרן ולצפון־קוריאה – ששתיהן סובלות כמוה מסנקציות מערביות חונקות, ושתיהן מספקות לה נשק המשמש אותה במלחמה. כך, נוצר הציר הסיני־רוסי־איראני־צפון־קוריאני, העומד עתה מול המערב. סין מצידה מספקת לרוסיה מטריית הגנה דיפלומטית, ומקבלת בתמורה אנרגיה רוסית זולה מאוד.
מול הציר האוטוקרטי הזה מתייצב ציר הדמוקרטיות הליברליות בהובלת ארה"ב, הכולל מדינות מאירופה אך גם את יפן, אוסטרליה ודרום־קוריאה. חלק גדול ממדינות "הדרום הגלובלי", בהן הודו, ברזיל, דרום־אפריקה, אינדונזיה ואחרות, יושבות על הגדר ומנסות להפיק מהמצב את מרב התועלת.
המלחמה שפרצה בעקבות מתקפת הטרור האיומה ב־7 באוקטובר, שעלולה להתרחב גם לזירה הצפונית ולקרב את איראן למעורבות ישירה יותר בעימות, מדגישה את הפערים ההולכים ומתרחבים בין ציר המערב לבין הציר האוטוקרטי בראשות סין ורוסיה. מדובר בפערים הנוגעים לכללי הבסיס של הסדר הבינלאומי, וכמעט מחייבים מדינות לבחור צד.
הדבר בולט בכל הקשור ליחסם של הצדדים למלחמה בעזה. למרות ומספרם העצום של הישראלים שנהרגו, רוסיה וסין סירבו לגנות את חמאס. יתר על כן, שתיהן כלל לא מגדירות אותו כארגון טרור ואף מתחו ביקורת על היחס הישראלי לפלסטינים במלחמה.
מוסקבה ובייג'ינג קראו לתיווך בינלאומי ולהפסקת אש, במטרה למנוע מישראל להשיג את יעדיה. איראן, אחת מחברות הציר האוטוקרטי, מושכת בחוטי המלחמה, מחמשת ומממנת את חיזבאללה וחמאס, ואחראית אף היא לתוצאות הקשות של מתקפת הטרור נגד ישראל.
התמיכה הבלתי מסויגת של ארה"ב בישראל בעת הזאת, שבאה לידי ביטוי בצורות שונות, כולל ביקורו חסר התקדים של הנשיא ביידן, מבהירה היטב לישראל לאיזה ציר היא משתייכת בסדר העולמי המתגבש כעת. ייתכן מאוד שהמלחמה בעזה היא רק שלב נוסף בהתגבשות שני הצירים שהוזכרו כאן, ציר שמשפיע גם על ירושלים.
