לצד תחושת הביטחון האישית והאמונה שישראל היא מדינה מתוקנת, אסון 7 באוקטובר לקח איתו עוד משהו: היכולת להבדיל בין חשש לפאניקה. אחרי שהסיוט הגדול ביותר מתגלה כמציאות, שום תרחיש כבר לא נשמע מופרך, או לכל הפחות כזה שאפשר לשלול באותה יהירות שבה אלון בן דוד כתב רק לפני חודש ש"אין סימנים שעומדת להתרגש עלינו מלחמה", או קביעתו שרוסיה תמחץ את אוקראינה תוך שעתיים וסיגריה.
אותו בן דוד פתח שלשום את המהדורה המרכזית ברשת עם ידיעה מצמיתה: "עשרות מחבלים נותרו בישראל", לפי "הערכה" במערכת הביטחון. בן דוד הסביר שאלו מחבלים מאותה שבת ארורה (למרות שב־9 באוקטובר הוא טען שהייתה חדירה נוספת של מחבלים) והוסיף שקיימת אפשרות שחלקם מקבלים סיוע מערבים אזרחי ישראל.
עד כמה הימים הללו משונים? צבי יחזקאלי, שדיווח השבוע על הפגנה שלא הייתה בכפר קאסם, הוא זה שהזכיר כיצד ערבים היו אלה שהסגירו את זכריה זביידי וחבריו אחרי הבריחה מכלא גלבוע, או שמנהיג מוסלמי חשוב כמו ח"כ מנסור עבאס התנער לחלוטין מהמעשים הברבריים של חמאס.
אבל גם זה, או המבט חסר האונים של אודי סגל, המגיש, שניסה להבין מה לעזאזל הצופים והצופות אמורים לעשות עם המידע המשתק שהונחת עליהם, כבר לא שינו כלום: בן דוד אמר את מה שאמר, ואחרי 7 באוקטובר אין דרך להתמודד עם זה מלבד לנעול את הדלתות ולישון עם סכין מתחת לכרית. משום ש־7 באוקטובר לא רק השליך לפח את כל מה שהטריד אותנו קודם (הו, ימי "עילת הסבירות" העליזים), הוא כייל את הנפש הישראלית למצב שמזכיר את שנות המדינה הראשונות, עם חדירות הפדאיון וצלקות השואה.
אלא שאז לא היו טלוויזיה ורשתות חברתיות, במות עוצמתיות שבהן משפיענים כמו אברי גלעד (ברכות לקשת על הטאלנט החדש והשקול) מתריעים מפני ערבים שמצלמים בתים, דוחים בזלזול את ניסיונות ההרגעה של המשטרה ובעצם מכינים את הקרקע לקראת הקמת מיליציות אזרחיות, שבוודאי לא תהיה להן בעיה להתחמש באקלים הנוכחי. החרדה האמיתית והמוצדקת, זאת שנולדה בעקבות התרסקות טוטאלית של כל קווי ההגנה הפיזיים והנפשיים, מייצרת כבר עכשיו תנועה חריפה, שעלולה לרסק את הסדר החברתי, שהיה שביר ממילא מאז המהומות בערים המעורבות במבצע שומר חומות.
אתמול, למשל, סיפר אלי סניור (ערוץ 13) שפרשת "הערבים מצלמים בכמויות" לא סתם חודרת מתחת לעור: היא אפילו גורמת לארגוני פשע להקים קבוצות הגנה למען הציבור המבוהל. "הם אומרים 'אנחנו נשמור, לא בקטע הפלילי, אנחנו כולנו מגויסים'", הסביר הכתב. כמו שהמדינה נראית, פתאום גם פרוטקשן נשמע כמו רעיון סביר.
