203 משפחות, 30 מהם ילדים ונערים, יותר מ־10 קשישים – וזה לא הסוף: מספר משפחות השבויים שקיבלו הודעה רשמית מצה"ל ממשיך לעלות מיום ליום.
"כל נפשי ומוחי בעשייה הזו, יחד עם מאות אנשים", מסר אמש מפקד המערך המודיעיני לאיתור החטופים והנעדרים, האלוף (במיל') ניצן אלון. "לא נעצור לרגע, עד שנמצא כל דרך להשיב את היקרים לנו". לדבריו, עם הקמת המערך, הגיעו אליו עשרות צוותים, הכוללים אנשי מודיעין, טכנולוגיה וגופי ביטחון, אשר יחד פועלים כל העת על מנת לייצר תמונת מצב מדויקת ככל הניתן בנוגע למצבם של מנותקי הקשר. המערך מורכב גם ממאות אנשי מילואים ומתנדבים, בהם בכירים מתעשיית ההייטק הישראלית.
לצד 203 משפחות שנמסרה להן הודעה שיקיריהם נחטפו לרצועת עזה ברמת סבירות גבוהה עד מוחלטת, יש עוד כ־100 עד 200 נעדרים שגורלם עדיין לא ידוע. מדי יום כוחות צה"ל אוספים עשרות גופות ממרחב גדר המערכת הפרוצה בגבול, לעיתים תחת אש של חמאס ובחיפוי של עשרות טנקים ומטוסים, כדי להעבירם לזיהוי במחנה שורה במרכז הארץ, שבו רוכזו הגופות הרבות לזיהוי והבחנה בין הקורבנות למרצחים שנהרגו.
בצבא מעריכים כי ייתכן שסוגיית הנעדרים תימשך שבועות וחודשים ארוכים, ומדגישים כי הקושי יהיה גדול יותר אפילו בהשוואה למלחמת יום הכיפורים, אז נפלו בשבי המצרי והסורי יותר מ־300 חיילים ואזרחים ישראלים, ויותר מ־100 הוגדרו נעדרים גם חצי שנה אחרי פתיחת המלחמה. השבויים שבו לישראל בנובמבר 1973 וביוני 1974, אבל עד היום טרם נודע מקום הימצאם של 16 חיילים, והם הוכרזו כחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. הסיבה להערכה זו של צה"ל: עם חמאס לא יהיה הסכם שלום אחרי המלחמה ולא סיוע לאיתור הנעדרים כפי שהיה עם מצרים ארבע שנים לאחר סיום הקרבות.
