מלכתחילה לא היה במינוי של תא"ל (במיל') גל הירש לתפקיד הממונה לנושא השבויים והנעדרים את ההיגיון הפשוט והמנחם, זה שכולנו מחפשים ומחפשות תמיד אבל במיוחד בימים הקשים האלה. למעשה, הירש מתאים למשרה החשובה והרגישה אפילו פחות ממה שהיה נכון להצניח אותו כמפכ"ל המשטרה.
הפיאסקו אז סימן את בריאתו מחדש של הירש, מהקצין שכשל במלחמת לבנון השנייה לקורבן של המערכת: קודם של צמרת המשטרה שהקיאה אותו ואז גם של הפרקליטות. לכן כשראש הממשלה מסתכל על הירש הוא לא רואה את המסקנות הקשות של אלוף (במיל') דורון אלמוג ואפילו לא שאלות מופרכות כמו "האם גל הירש הוא האדם שהכי מתאים לתפקיד". בנימין נתניהו הביט בהירש וראה את שותפות הגורל של הלוחמים נגד הפרקליטות; את הניסיונות המיוזעים שלו להשתלב בליכוד (לרבות דיונים על שריון לפני הבחירות האחרונות, אז הוא הפסיד במרוץ לקטר נקמה אחר מהז'אנר, משה סעדה); ואת האודישנים המוצלחים בפאנל של אילה חסון בכאן 11, הקומזיץ התועמלני שהובער באדיבותו של המנכ"ל גולן יוכפז. עכשיו מתברר שהירש ישב שם, תיחזק את האש וחימם בעזרתה את הידיים, עד שהגיעה הקריאה המיוחלת.
אבל בסיטואציה שהיא רגישה כמו שהיא פומבית, שבה מעורבות מדינות רבות שאזרחים ואזרחיות שלהן נמצאים בשבי של חיות חמאס, להירש אין שעתיים של חסד וממילא הוא מתעקש להראות שכל האזהרות היו נכונות. השיחה שלו עם שגרירי מדינות, שלמרבה המבוכה זמינה לצפייה (והיא לא מומלצת לבעלי לב חלש או אלרגיה לקרינג'), גורמת לפיל בחנות חרסינה להיראות כמו דג במים. במקום לפצות בצניעות ותחכום על מה שאין לו (קשרים, ידיעת השפה, הבנה שהמילה "ממונה" לא הופכת אותו למפקד של אף אחד), הירש נוזף, רוטן ומתנשא על מי שבאו להתעניין איך אפשר לעזור וגילו שהם בכלל עומדים למשפט צבאי על תמיכה בהסכם אוסלו. רק בנס הוא לא דרש מהם לרדת ל־20 שכיבות שמיכה או להיכנס לאולם בשמאל־ימין.
ובכן, אם הירש כבר בעניין של הזכרת נשכחות בנות פחות מ־30 שנה, אולי שוב צריך לומר שהממונה על נושא החטופים הוא מי שבמשמרת שלו נחטפו שני חיילים, אלדד רגב ואודי גולדווסר ז"ל, והתחקירים לא ניקו את מפקד האוגדה דאז מאחריות. לא בטוח שהעובדה הזאת מרגיעה את המשפחות, שגם ככה מתמודדות עם סיוט בלתי נתפס. אפילו התמונה אמש, שבה הירש מקבל את שתי החטופות ששוחררו ואוחז בידן, משל הוא היה זה שחילץ אותן אישית מלוע חמאס (או שהיה לו קשר פרקטי כלשהו להתפתחות המשמחת), מעידה על המיקום של החשיבות העצמית בעולם שבו הדבר האחרון שיעזור למישהו זה שתהיה במרכז התמונה.
אבל הירש, כך נדמה, לא למד כלום ולא שכח דבר. עד לא מזמן זאת הייתה בעיה שלו. עכשיו זאת צרה של מאות משפחות ומדינה שלמה, שמקבלת עוד מושג עגום מי מנהיג אותה ומה באמת חשוב לו.
