פעם הלכתי עם בתי הקטנה ברחוב, הצבעתי על מישהו ואמרתי לה: "את רואה? הוא מקיבוץ במאה אחוז!"
"אבל איך אתה יודע?" היא שאלה בתום.
יש דברים שאי־אפשר להסביר.
קיבוצניק מזהה קיבוצניק ממרחקים, ושניהם מבינים אחד את השני ממרחקים. ואז בשנייה אפשר לדבר ולחבר קצוות וחוטים והשאלה הראשונה תהיה "אז מאיזה קיבוץ?" "זה דתי או תק"מ או שמו"ץ?" ומה מייצרים? ואיפה לומדים? ומכיר את ההוא? ומכיר את ההיא? עשית שנת שירות? ואיפה היית בצבא? ואם יש הפרטה? ואיך היחסים בין הוותיקים לבין ההרחבה? ומי לדעתך יותר עשיר? משמר העמק, סאסא או שמיר? ומתי הוקם? ומה שם הקבוצה שלך? וכמה חזרו למשק? וכמה בקשר איתך? ועוד יש חדרים? ויש מתנדבים? וגם אצלכם הרפת אוחדה עם עוד כמה קיבוצים? ואיפה עבדת, שלחין או פרדס? וכבר אין חדר אוכל או לפעמים יש? ומה אורך הבריכה, 25 או 50? ולאיזה קיבוץ הייתם יוצאים? וכשלקחתם רכב, על מי הייתם רושמים? גם אתם גנבתם מהאקונומיה ולקחתם טרקטור לים? וכמה עולה גולדסטאר בפאב? ואם הכולבו עדיין קיים? וכל זה היה נכון, עד עכשיו. כי לרשימת השאלות, הקודים הפנימיים, התווספו שאלות חדשות. נוראיות. איפה הייתם בשבת כשזה קרה? גם אצלכם יש כיתת כוננות? את מי אתה מכיר משם? כמה משפחות קלטתם? כמה נסעו להתנדב במשקים, ברפתות ובלולים השרופים? מתי יוצאת הלוויה? ובאיזה בית קברות קוברים? וכמו כף יד נפתחת, כמו שותפות גורל, כמו גיוס בכותנה שכולם מתייצבים. הפנים היפות של הארץ, אחיי ואחיותיי בני הקיבוצים. ומחר, או מחרתיים, או עוד שבועיים או שלושה, עוד נחזור. עוד נחגוג את חג המשק, ואת יום הילד, וחלוץ בודד, מפגן האש, בר־מצווה וחג מחזור. ובצידי במת העץ יהיו חבילות חציר, וחווה'לה תדאג לסידורי פרחים. ויהיה שיר של דודו זכאי ברקע, עד שכולם מתיישבים, ויקריאו במיקרופון מי תורני החיסול, ש"לא יחשבו אפילו ללכת לפני..." ותודה לוועדת תרבות על הארגון, ומשפחות־משפחות יישבו על כיסאות פלסטיק לבנים, על מחצלות ועל שמיכות פיקה, ונשיר ונצחק ונבכה
