1 בסוף השבוע קיבלנו המחשה לעוצמתה של אמריקה, בדמות שחרורן של יהודית ונטלי רענן, אזרחיות ארה"ב. הרגעים המרגשים של הגעתן לחוף מבטחים רק העצימו את הדאגה לגורלם של שאר החטופים. "ואין לך מצווה גדולה כמו פדיון שבויים", כתב הרמב"ם, "שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות".
האם נלך בכל מחיר לעסקה עם חמאס - ארגון מרצחים שימשיך לנסות לחטוף עוד ועוד ישראלים? הרב עובדיה יוסף, שבשבוע שעבר ציינו עשור לפטירתו, היה בין הרבנים שפסקו שלמרות החשש הזה - ראוי לשלם כל מחיר. אין מחיר מופקע בכל מה שנוגע לגורל יקירינו בעזה - הם נחטפו משום שהמדינה נכשלה באופן קולוסלי בהגנה עליהם, ועכשיו צריך לשלם.
השבוע נפתחה בפירנצה תערוכה על תולדות הגטו היהודי במאה ה־16. עמיתי, פרופ' ספי הנדלר, שנמנה עם אוצרי התערוכה, נדהם כשהמוצג הראשון שהוצא מהארגזים לתלייה היה לוח שיש שעליו נכתב "מתיר אסורים" - של חברה שעסקה בשחרור יהודים שנחטפו.
2 הזעם, הכעס והדרישה של רבים מנתניהו להתפטר מעלים את החשש שהוא ימשיך להחזיק בקרנות השלטון ויסחוף אותנו גם לעימות פנימי. הרשתות החברתיות מציפות את עדותו של נתניהו לפני ועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה, מ־2007. "האחריות היא של ראש הממשלה", אמר נתניהו - ודרש מאולמרט להתפטר. "אתה מקבל את הפיקדון, הפיקדון הוא המדינה ורווחתה, אבל בסופו של דבר לפני כל דבר אחר ביטחונה". ואם כך, אני מצרף את קולי: מר נתניהו, תחזיר את הפיקדון מיד. לא אחרי המלחמה, לא אחרי ועדת חקירה - משום שהמדינה עלולה להתרסק, רק משום שהצופים בך לא מסוגלים לשכוח לרגע מה עוללת להם.
3 ספוילר: הממשלה הנוכחית לא מסוגלת לגבש מתווה ליום שאחרי המלחמה בעזה. לנתניהו היו הזדמנויות אין־ספור לנהל משא ומתן, לרכז סיוע בינלאומי לשינוי המציאות ברצועה - אבל הוא העדיף את הבידול בין הגדה לעזה, ובכך בין היתר העמיס על גבה של ישראל משא כבד מנשוא.
4 בתחילת האינתיפאדה הראשונה ב־1987 נפגש המשורר חיים גורי בעזה עם אחמד יאסין, מייסד חמאס, שאמר לו דברים שהותירו אותו נרעש: "ראה, לאורך ההיסטוריה התקיימו ממלכות ואימפריות, ואיפה הן היום. כך ישראל - היא תיעלם, אתם תיעלמו מעל פני האדמה".
באמנת חמאס שחיבר קרא יאסין להשמדתה של "הישות היהודית". ב־22 במארס 2004 בשעת בוקר מוקדמת, בצאתו מהמסגד בעזה, נורו ממסוק שלושה טילים ששמו קץ לחייו - אבל הרעיון שהגה נשאר כקו המנחה בתפיסתם של ממשיכיו.
5גורי הוא גם זה שכתב את השיר האלמותי על מלחמת השחרור, על הקרבות של פורצי הדרך לירושלים: "ואני הולך, עובר כאן חרש חרש, ואני זוכר אותם אחד אחד. כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש, כאן היינו יחד משפחה אחת... יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד. זה אשר ילך בדרך שהלכנו, אל ישכח אותנו, אותנו באב אל־וואד". ואני, שמתבונן בתמונות הזוועה באזור רעים, מקפיד לקרוא כל סיפור על נערה ונער שנטבחו שם, שואל בעיניים דומעות: מי יכתוב את השיר שלהם, שנזכור לנצח.
