הזוועות שנחשפנו אליהם ואלה שעוד ייחשפו בפנינו מחדדות ומבהירות את מטרות המלחמה. לכולם ברור שזה חייב להסתיים בקיפול ארגון הטרור הנאצי לכדי רעיון בלבד, ללא יכולות צבאיות, שלטוניות או ארגוניות. זה ייקח זמן ולא יהיה פשוט - אבל זה בלתי נמנע. השאלה הגדולה, שנובעת מקריסת הקונספציה שאליה הורגלנו שנים, היא מה יקרה לאחר המלחמה. לאן פניה של ישראל, ואיך יחסי ישראל־רצועת עזה ייראו מעתה קדימה? הגנרלים מעצבים כעת את ימי המלחמה, בקבינט המצומצם וגם במטכ"ל. אך לכולם חייבת להשתנות התודעה. ישראל השתנתה מאז 7 באוקטובר, אבל לא רק היא - גם עזה.
לקראת הכניסה הקרקעית חונק צה"ל את תושבי הרצועה ומפעיל עליהם לחץ אדיר. ביד אחת תקיפות חיל האוויר הבלתי פוסקות, וביד השנייה פינוי חלקה הצפוני של הרצועה לקראת כניסת הכוחות. זה לא ייראה כמו צוק איתן. צה"ל למד את הלקחים, אוסף מודיעין וינהל זאת בצורה איטית, חדה, זהירה וממוקדת. ואז, בשלב מסוים, תסתיים המלחמה - ועלינו לעבור לשגרת לחימה. צה"ל יצטרך לעבות את קו ההגנה, להרחיב את הפֵּרימטר ולייצר רצועת ביטחון רחבה של חמישה, ואולי אפילו שבעה ק"מ לתוך עזה. עזה שאחרי המלחמה צריכה להיות יותר קטנה. כן, הטרוריסטים לא מבינים בדם - הם מבינים באדמה.
ברצועת הביטחון עלינו להציב לוחמים, כמו ביהודה ושומרון. לוחמי אוגדת עזה, כמו אוגדת איו"ש, יבצעו בשנים הראשונות פעולות "כיסוח דשא" של מעצרים, איסוף אמל"ח והגנה. רכזי ולוחמי שב"כ יצעדו בסמטאות עזה לעקור כל שורש טרור. זה נשמע כאב ראש ביטחוני נוסף, אבל זה הכרחי. אחרי שניסינו להיפטר מעזה, פינינו יישובים בעיוורון מוחלט, הזזנו את צה"ל והמשכנו במדיניות עצימת העיניים וחוסר ההכרעה, נתנו להם לגדול בכלוב. איפה חמאס של 2005 לעומת זה של 2023.
צה"ל צריך לחזור להיות צבא שמכריע, ולא שבולם. לא רק ליזום חיסולים ממוקדים ולסיים סבבי לחימה בלי הישג משמעותי, להכריע. האם לא יכול להיות מצב שמחבלים יפשטו על יישוב ביהודה ושומרון? ייתכן. אך התגובה והאפשרות לביצוע מהלך כזה, בהיקף כמו שראינו בדרום, היא מורכבת פי כמה. צה"ל ושב"כ יושבים מודיעינית עמוק בלב מחנות הפליטים כתוצאה מהכניסות הדחופות וביצור ההגנה על היישובים. תושבי יהודה ושומרון מלומדי לחימה. בסוף, המקומות מתכתבים. ג'באליה פינה בלטה.
בנוגע לשאלה מי ישלוט ברצועה ביום שאחרי, האירוע הרבה פחות מורכב כשחושבים. יש אינרציה. תושבי הרצועה יכולים להקים בעצמם ישות שמתכתבת עם הרשות הפלסטינית, תחת פיקוח צבאי ישראלי. מעין הנהגה מקומית שצומחת מתוך האזרחים. עם סיוע כלכלי נכון, הוואקום השלטוני ייצר הנהגה. ככה זה עובד. ההיסטוריה מלמדת שיש קושי אדיר לכפות מבחוץ שלטון על אוכלוסייה או להשפיע עליה, ולכן הטיפול בטרור חייב להיות באופן יחסי אלינו, מבלי לקחת בחשבון את הנהגת עזה המחודשת. שיבחרו את מנהיגם, יתנהלו כרצונם בניתוק מוחלט מאיתנו - הכל בכפוף לכללי הביטחון שלנו.
ברצועת הביטחון עלינו להציב לוחמים, כמו ביהודה ושומרון. לוחמי אוגדת עזה, כמו אוגדת איו"ש, יבצעו בשנים הראשונות פעולות "כיסוח דשא" של מעצרים, איסוף אמל"ח והגנה