ההתייצבות של ביידן עם שק מלא באהבה וארנק פתוח לרווחה לא נועדה להציל את נתניהו - היא הייתה ביטוי של רוחב לב מצד נשיא שאוהב את העם בישראל, אבל גם תבונה של מנהיג מעצמה שדואג ליציבות העולם ולאינטרסים האמריקאיים. ביידן ידע שהופקרנו, הוא בא למנוע את הנפילה. עכשיו הוא חזק עם הידיים על ההגה, ובאותה עוצמה גם על הבלמים. הנחיותיו: לא לדרדר למלחמה אזורית עם לבנון ואולי ישירות עם איראן. הוא יודע שבמלחמה כזאת אף צד לא ינצח. הוא לא רוצה להיות מעורב בה בעל כורחו.
מאז 7 באוקטובר ביידן הוא למעשה הנציב העליון של השכונה. הוא איפסן במגירה את מצבור הכעסים שהיו לו על נתניהו, שאותו ראה כבר ב־2015 כמנהיג מסוכן שיכול להביא אסון על ישראל, כשניסה למנוע מאובמה לחתום על הסכם עם איראן. הוא לא הצליח לעשות זאת אז, אך לאחר מכן שיכנע את טראמפ לקרוע את ההסכם לגזרים - מה שגרם לאיראן להתקדם בתוכנית הגרעין שלה, ובמקביל לחמש ולממן את חמאס וחיזבאללה.
נתניהו הצליח להכעיס את ביידן כשהציג עצמו כגאון של כיתת המזרח התיכון ובסופו של יום התגלה כמנהיג חלול, מוכה היבריס, שהקים ממשלה משיחית וסהרורית רק למען שימור כוחו. ב־2015 ניסה נתניהו למנוע מאמץ אמריקאי לפתח מזרח תיכון חדש - ההסכם עם איראן נועד להביא אחריו עוד מסדרונות דיפלומטיים. עתה חושש ביידן כי לנתניהו אין תוכנית, וסרבנותו הממושכת להגיע לפתרון עם הפלסטינים מסכנת את המזרח התיכון החדש שמנסה ביידן לייצר על ציר סעודיה ומדינות המפרץ עם ישראל והפלסטינים. ביידן יודע, כמו כל העולם, שאין פתרון צבאי למצב מול עזה, אלא רק מדיני. על כך עובדים בבית הלבן, שם בעצם נמצא הפיקוד העליון המצפה מישראל לכתוש אבל לאט, להחריב אבל באופן מידתי, לאפשר את שחרור החטופים ולהימנע מאסון הומניטרי בעזה.
ביידן לא ייתן הוראה לישראל איך ומתי להזיז את הטנקים, אבל הוא וצוותיו עובדים על מה שהם ידעו לעשות לא פעם בעבר, במדינות סוררות אחרות, אם כי לא תמיד באופן מוצלח: החלפת שלטון בעזה. זאת הסיבה שביידן מאיץ בנתניהו להכין תוכנית מדינית ליום שאחרי המלחמה. הוא אמר מפורשות כי הוא מתנגד לכיבוש עזה. הוא זוכר איך התבוססה אמריקה באפגניסטן, ואיך נסוגה משם בבהלה אחרי 20 שנה, 100 אלף הרוגים והשקעה של 300 מיליון דולר ליום לחימה, ועוד בסוף נתנה את המפתחות לטליבאן. הוא יודע שלא מוחקים כתמי דם בהקזת דם נוסף.
אחרי שישקע אבק המלחמה בעזה מתכוון ביידן לתת לסעודיה תפקיד מרכזי: לא שסעודיה היא מדינה לתפארת בכל הנוגע לזכויות אדם, ובראשה עומד שליט אכזר, אבל כרגע הבית הלבן עם הפנים למכה. כשתוכרז הפסקת אש בעזה, ישלוף ביידן את התוכנית שאותה הוא ניסה לקדם לפני 7 באוקטובר: להביא נורמליזציה בין ריאד לירושלים, על בסיס מעורבות סעודית בנושא הפלסטיני - לא רק על ידי מימון ושיקום הרצועה, אלא גם על ידי מתן תפקיד מרכזי למוחמד בן סלמאן שיכול בכספו והשפעתו ללחוץ על הפלסטינים להגיע להסדר ולהביא לשקט, ואולי מתוך הדממה, אחרי נטרול חמאס, לתת לפלסטינים להצמיח הנהגה חדשה. כמבוגר אחראי, ביידן יודע שנקמה היא לא אסטרטגיה. ואם היא כן - עדיף להגיש אותה כשהיא קרה.
ביידן לא ייתן הוראה לישראל איך ומתי להזיז את הטנקים, אבל הוא וצוותיו עובדים על מה שהם ידעו לעשות לא פעם בעבר, במדינות סוררות אחרות, אם כי לא תמיד באופן מוצלח: החלפת שלטון בעזה
