כבר ספרתי גיטרנים, ספרתי שקנאים
ספרתי טבלנים, ספרתי פלמינגו במים משכשכים,
הודיעו שהעגורים החלו נוחתים,
התבוננתי ואספתי שקט מהצדפים,
מחבצלות החוף הריחניות והחצבים הזקופים
חלקם כבר נובלים, כולם חולפים
ושאלתי, לאן בשקט כולם נודדים?
כולנו כאן זמניים.
קשה להכיל את החיים כפשוטם: הם מורכבים.
עם השאיפה פנימה והנשיפה החוצה
על אותה אדמה, תחת אותם שמיים
מונים את החללים, הנעדרים והחטופים.
לפצועי הנפש והלב השבור אין מונים.
