נתונים שפורסמו בימים האחרונים על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלים כי רק כמחצית הציבור היהודי בישראל סבור כי צה"ל צריך לוודא שפעולותיו במלחמה בעזה תואמת את הדין הבינלאומי, זאת לעומת כמעט שני־שלישים מהציבור היהודי בישראל שסבר כך לפני שנה. זהו נתון צפוי בעת לחימה, אך הוא משקף את הזווית הצרה שדרכה אנו תופסים את דיני הלחימה, ואת המשפט הבינלאומי בכלל.
המשפט הבינלאומי הוא רכיב חשוב בהרכבת קואליציית התמיכה הבינלאומית בישראל במלחמה זו. התמיכה בישראל נבעה מההכרה בכך שחמאס ביצע מעשים נוראים מבחינה מוסרית, והמשפט הבינלאומי שימש ככלי למסגור האירועים הנוראים וכציר מרכזי בגיבוש התגובה נגדם. מדינות, ארגונים, ערוצי תקשורת ואנשים פרטיים בעולם כולו השתמשו במונחים כמו "פשעים נגד האנושות", "השמדת עם" ו"פשעי מלחמה" כדי לעכל את מה שנעשה, להגדיר אותו במונחים אחידים המוכרים ומקובלים במדינות שונות, ולהציבו בהשוואה הבינלאומית הראויה למעשי טבח שנעשו בעולם בעבר. מאות מומחים למשפט בינלאומי מהעולם כולו, לרבות כאלה שמעולם לא הביעו תמיכה פומבית בישראל, חתמו על עצומה הקובעת שהחטיפות שביצע חמאס מהוות פשעים נגד המשפט הבינלאומי, ודרשו את השחרור המיידי של כלל החטופים. התמיכה הבינלאומית בתגובה ישראלית גם היא נבנתה סביב זכויות מוכרות במשפט הבינלאומי, כמו הזכות להגנה עצמית.
המשפט הבינלאומי גם הציב קו ברור של הפרדה בין המדינות שתומכות בישראל ובין אלו שאינן תומכות בה. ארצות־הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה - הדמוקרטיות הליברליות הקלאסיות - התייצבו לצידנו ללא היסוס. אלו אותן המדינות שמקפידות להדגיש כי המשפט הבינלאומי משקף את ערכיהן. לעומת זאת, מדינות כמו רוסיה וסין, שלא לדבר על דיקטטורות מאפריקה ועד מזרח אירופה, הקפידו להציג חזית "מאוזנת", ולעיתים תמכו ממש בחמאס. אלו בדיוק אותן מדינות שבאופן מסורתי תוקפות את המשפט הבינלאומי, ומשתמשות בו ככלי פוליטי ציני ואינטרסנטי. שוב התברר שהסתמכות על מדינות שאין לנו ערכים משותפים איתן היא משענת קנה רצוץ.
אלא ששותפות ערכית היא מערכת דו־סטרית. הנאמנות למשפט הבינלאומי הביאה לתמיכה של מדינות המערב בישראל, ומכוח נאמנות זו מדינות המערב גם מציבות בפני ישראל את הדרישה לנאמנות לערכים אלו בעת המלחמה בעזה: בהפצצות מן האוויר ובכניסה הקרקעית הצפויה. על מנת לשמור על תמיכת המערב, תצטרך ישראל לנהל את המלחמה תוך שמירה קפדנית על כללי המשפט הבינלאומי.
מדינות המערב מתייחסות ברצינות לדיני הלוחמה של המשפט הבינלאומי, ומאמצות בדרך כלל פרשנות המאפשרת למדינה מרחב פעולה. עם זאת, גם לפי הפרשנות הגמישה יחסית, יש כללים מסוימים העומדים בבסיס המשפט הבינלאומי. דוגמה אחת היא נושא פינוי התושבים מהעיר עזה. המשפט הבינלאומי אינו אוסר על פינוי התושבים לדרום הרצועה - להפך, הוא כנראה מחייב את ישראל להזהיר את התושבים ולעודד אותם להתפנות - אך הפינוי צריך להיעשות תוך כדי תשומת לב למגבלות: הוא צריך להיות זמני, הוא צריך להיעשות במסדרונות הומניטריים מוגנים ככל האפשר, ועל ישראל לוודא כי המפונים מקבלים צרכים בסיסיים באזור שאליו הם פונו.
הקריאות להתעלם מהמשפט הבינלאומי, אולי זוכות לתמיכה בתוך בישראל, אולם הן אינן משרתות את ישראל בזירה הבינלאומית. שמירה על הכללים נדרשת כדי להגן על ערכי היסוד שישראל - בניגוד לאויבותיה - מחזיקה בהם, ולהבטיח לאורך זמן את תמיכת הקהילה הבינלאומית, או לפחות את תמיכת אותן המדינות שהשותפות הערכית איתן חשובה לישראל בעת הזו.
פרופ' עמיחי כהן הוא חבר סגל הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה; פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס היא חברת סגל הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ועמיתת מחקר בכירה במכון למחשבה ישראלית
הנאמנות למשפט הבינלאומי הביאה לתמיכה של מדינות המערב בישראל, ומכוח נאמנות זו מדינות המערב גם מציבות בפני ישראל את הדרישה לנאמנות לערכים אלו בעת המלחמה בעזה
