ציוץ המלחמה הראשון של אלה קינן, בלוגרית טיולים בעבר ושרת הסברה אלטרנטיבית בהווה, עוד היה מצחיק. "בבוקר שבת, כשהלכתי לממ"ד בבוקר, צייצתי משהו כמו 'מסכן ברונו מארס'. ב־11 בלילה כבר כתבתי שאני באמת מפחדת ומרגישה לא בטוחה. שאני מגיפה את כל התריסים בבית כי אולי לא כל המחבלים נרצחו ויש חוליות שהסתננו למרכז".
מה קרה משם?
"קמתי בראשון והרגשתי שאם אני לא אעשה מעשה, אני פשוט אעביר את זמני בלכעוס על הממשלה ולהיות בחרדה. זה לא יקדם אותי. זה קרה תוך זה כדי שאנשים בטוויטר מצייצים שהם תומכים בארגון חמאס למרות הדברים המזעזעים שהוא עשה עוד לפני שעברו אפילו 24 שעות. הציוץ הבא שלי היה 'אני נכנסת לאירוע, מוזמנים להצטרף אליי'".
מאז עלו עוקביה בטוויטר פי שלושה, היא הגיעה לחשיפה של מעל ל־70 מיליון צפיות לחומרים שהפיקה בימי המלחמה ועכשיו היא ממשיכה לנסח דפי מסרים שמשמשים עשרות אלפי אזרחים בהסברה. ביום ראשון ההוא היא כתבה, אז עדיין בעברית, לראשונה את המסר: חמאס הוא דאעש. "וביום שני כבר קמתי בחמש בבוקר וראיתי שקורה כאן משהו. המסר הגיע ליותר מ־100 אלף אנשים".
את עובדת לבד?
"בשבוע הראשון עוד עבדתי לבד והוצאתי חומרים. בשבוע השני נעזרתי באיילת ברון לניסוחים וחברתי לאושיות טוויטר כמו מתן חלק, רשף שי, לי מלאך וחן מזיג, גרפיקאים ועורכי וידיאו. זה לא איזה חמ"ל, כל אחד עושה את זה מביתו. בשבוע הבא אני מקווה שכבר קצת נמסד את זה. יש לי כוח ברשת שהוא כמו כוח גרילה. אני מוכנה לשתף פעולה עם חמ"לים אזרחיים אחרים ולשתף מסרים שאני כותבת, אבל להישאר עם צוות רזה. אנחנו נלחמים מול משפיענים ומובילי דעת קהל. ראיתי שמארק בניוף, הבעלים של טיים מגזין ושותף בסיילספורס עשה לייקים לפוסטים שלי. הגענו להרבה מעבר לקהל הישראלי. ויש הרבה פניות מעיתונות זרה בבקשה לחומרים ולראיונות. מישהו שלח לי השבוע תמונה של מטוס טס מעל מיאמי עם הכיתוב 'חמאס איז אייסיס'".
חוץ ממסרים חותכים היא משתמשת בפרקטיקת הראטיו ברשתות: להשאיר על פוסט תגובה שמקבלת יותר לייקים מהפוסט עצמו. או תגובה ויראלית לכל הפחות. ככה היא טיפלה בקריאות ה־Free Gaza של גרטה טונברג למשל. "גרטה הגיעה ל־50 אלף לייקים ואני הגעתי ל־11 אלף לייקים על התגובה שלי. כל מי שייכנס לציוץ הזה לא יוכל לפספס את התגובה שלי וגם לא היא. אז היא מחקה את הפוסט שלה והעלתה משהו חדש, על זה שהיא נגד אנטישמיות ו'שולחת תנחומים לכל מי שסובל כרגע' בלי להגיד יהודים וישראלים. אני רוצה שהיא תרד על הברכיים שלה ותגיד שצריך להחזיר את מאות החטופים שלנו".
איך נראו החיים שלך לפני כל זה?
"אני עובדת בשיווק ודיגיטל כבר שמונה שנים. יש לי בלוג טיולים שאני מעבירה בו חוויה של תיירת מסביב לעולם ועובדת עם חברות תעופה ותיירות. הייתי במעל 70 מדינות והתחלתי ליצור תוכן מהמקומות האלה לילדים ולנוער, שתפס ממש טוב בטיקטוק. לפני המלחמה הייתי כמה חודשים בקריביים ולפני זה בדרום האוקיינוס השקט. בכל פעם שהיה מבצע, בצוק איתן ובשומר החומות, מצאתי את עצמי מייצרת סרטונים ופוסטים. בשומר החומות ראיתי שזה תפס תהודה די גדולה, פנה אליי עיתונאי מה־BBC ובלה חדיד הסתכלה לי בסטורי. הרגשתי שאני מצליחה להגיע לאנשים בחו"ל, לצאת מהאקו צ'יימבר הישראלי".
× × ×
במדינה מתוקנת הייתה קינן ממשיכה לצייץ שנינויות על ברונו מארס מהממ"ד, או בעצם לא צריכה להיכנס אליו מלכתחילה. אבל בישראל של מלחמת חרבות ברזל, אזרחים כמוה שהתגייסו להסביר לעולם מה עברה ישראל ומיהו חמאס, הם מה שמחזיק את חזית ההסברה הישראלית. גלית דיסטל אטבריאן, שמונתה כשרת ההסברה תחת משרד ראש הממשלה בינואר האחרון, התפטרה מתפקידה חמישה ימים אל תוך הלחימה ותקציב משרדה, 23.8 מיליון שקל, יחד עם 29 התקנים שהוקצו לו, הועברו למינהלת השיקום. חשבון הטוויטר שלו נסגר, באינסטגרם יש 500 עוקבים בלבד ובזירה הממשלתית פועלים ראש מערך ההסברה מושיק אביב, שמינה את משרד התפוצות לטיפול בהסברה הבינלאומית של ישראל, לצד הפעילות השוטפת של משרד החוץ וזו הצבאית של דובר צה"ל. בפועל, את הטראפיק ברשתות החברתיות, מרכז הכובד שבו מתגבשת דעת הקהל העולמית, כבשו האזרחים בעצמם. מגופים כמו מטה ההסברה האזרחי, סיירת ההסברה בערבית, חמ"ל ההסברה של מטה ההייטק, התנועה למאבק באנטישמיות ו־Stand With Us, ועד פרסונות עתירות עוקבים כמו ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, נועה תשבי, יוסף חדאד, סלבס בינלאומיים דוגמת גל גדות ויוזמות קטנות. אחת מהן למשל היא il־Act שפועלת תחת אוניברסיטת רייכמן על ידי סטודנטים מ־90 מדינות, כחמ"ל אקטיביזם אונליין. הישג שציינו במערכה הנוכחית הוא הפעלת לחץ על אוניברסיטת קורנל לטפל משמעתית בפרופסור ראסל ריקפורד שהתבטא בעד הטבח.
יוסף חדאד, פעיל הסברה ערבי־ישראלי ומנכ"ל עמותת "ביחד - ערבים זה לזה", הוא קול אפקטיבי ותיק להסברה בזירה העולמית ובעולם הערבי, עם מעל חצי מיליון עוקבים באינסטגרם ו־200 אלף בטיקטוק. נאומו בזום שודר השבוע בטיימס סקוור, כמה שעות אחרי שחמאס הוציאו הודעת פייק ניוז בעברית שהוא סייע לטבח. "המטרה שלהם היא לסכסך ולגרום לחברה הישראלית לחשוב שאני בכלל בוגד. הם כנראה לא הבינו שיש חיבור ביני לבין החברה הישראלית ושהפייק שלהם רק גרם לי להתחזק. אני עושה את התפקיד הזה מטעם עצמי ואני באמת לא הסיפור פה. אם מדינת ישראל תקרא לי לדגל ברור שאני לא אגיד לא, אבל זה לא מה שמעסיק אותי כרגע".
איפה היית בפרוץ המלחמה?
"קמתי ב־7 באוקטובר לבליץ של הודעות על זה שקורה כאן אירוע חסר תקדים בישראל ונכנסתי גם. קודם זה היה לחשוף את ממדי האסון ועכשיו זה להסביר לעולם שאנחנו מתעסקים כאן עם לא פחות מדאעש. יש מאחוריי לא מעט אנשים שעובדים איתי כחלק מהעמותה שהקמתי. הייתה דילמה גדולה בהתחלה אילו חומרים להראות לעולם וכמה לזעזע. קיבלתי החלטה שאני בשום אופן לא משדר אף סרטון של חיילי צה"ל שנפגעו. זאת בעיניי פגיעה בביטחון ישראל ובמורל הישראלי. כשהגיעו הסרטונים על האזרחים היה צריך לקחת החלטה כי זה לשים את המשפחות של אלה שבתמונות במצב לא פשוט. פה החלטתי שאני מזעזע את העולם כי אין ברירה אחרת, והלכתי על פתרון אמצע שהוא: לטשטש את הסרטונים ואת התמונות כדי לשמור על הכבוד של הנרצחים ועדיין להראות מה חמאס עשה לנו".
מה חשבת על ההסברה בזמן אירוע הפגזת בית החולים בעזה? הפגזה שיוחסה לישראל בהתחלה למרות שמדובר בשיגור טיל כושל מהג'יהאד האיסלאמי.
"כל פרשן צבאי וישות ביטחונית יגידו לך שאי־אפשר לקבוע בחמש דקות וגם לא בחצי שעה עובדות מקצועיות על מי הפציץ את בית החולים בתנאים שהיו שם. איך העולם אימץ את הנרטיב של חמאס תוך עשר דקות? כי חמאס בא ואמר שישראל הפציצה בית חולים והעיתונות העולמית אימצה את זה אל מול הפעולות הלא־נכונות שלנו. אני זוכר כל דקה ביום הזה, בית החולים הופצץ ב־18:59 וכל אזרח במדינת ישראל הבין שיש פה אירוע מאוד גדול כי קיבלתי בטווח של השעה הזאת אלפי הודעות של אזרחים שאומרים לי: 'יוסף, תעשה סרטון תגובה שלך שנוכל לשתף. מחכים'. אמרתי להם שאני חייב רגע להבין את התמונה מדובר צה"ל וללמוד את המקרה כי אני לא יכול לשקר. אבל רק אחרי חמש שעות נתנו את ההתייחסות הרשמית. וברשתות כל דקה היא חשובה".
היו עוד דברים בעיניך שהיו שגיאה הסברתית בהתייחס לאירוע?
"דובר צה"ל קיים מסיבת עיתונאים בתשע בבוקר, שזה בערך שתיים לפנות בוקר בארצות־הברית. כלומר הלכו לישון שם בידיעה שצה"ל הפציץ בתי חולים והרג מאות ילדים. זה כישלון הסברתי. ואני כאזרח, מה אני יכול לעשות? מצאתי את עצמי כוסס ציפורניים עד שישחררו משהו רשמי, רק בשעה 11 בלילה קיבלתי את כל המידע, צילמתי סרטון באנגלית והוא קיבל כמה מיליוני צפיות - מה שמראה שבאמת היה בו צורך. ובכל זאת מגיעה מילה טובה לעובדים בתוך גופי ההסברה השונים, אלה שבתוך משרד החוץ, שר התפוצות ומשרד ההסברה שכבר לא עובד. הם מקבלים מידע לפני האזרחים ומפיצים את זה לנו. בלעדיהם לא היה כלום. אבל חוץ מדרגי הביניים, הדרגים הגבוהים לא עושים כלום".
איך מתמודדים עם אויב שמשקר חופשי?
"אנחנו לא יכולים לשקר כמובן, כי כאן גם אם גוף במדינה ישקר יהיו אזרחים ישראלים שיבקרו אותו. כשחמאס משקר ומישהו מבקר אותם - או שחוטפים והורגים אותו, או שסותמים לו את הפה או שמראש יודעים לא לפצות פה".
גם איש התקשורת, אליאב בטיטו בן ה־25, הצטרף למאמץ ההסברתי. בטיטו מנצח על מאות יוצרי תכנים ואלפי שגרירים שמפיצים את תוכני ההסברה שהחמ"ל שלו מפיק בכל השפות. במשרדי וויוורק בתל־אביב התמקמו המתנדבים בקומה שקיבלו ללא תשלום. כמה עשרות מטרים מהם, יושב במגדל המוזיאון מטה המשפחות להשבת החטופים והנעדרים, שבו מעניקים מעטפת למשפחות וגם פועלים להסברה. "דעת העולם היא סופר־חשובה כי היא מה שקונה לנו את הלגיטימיות להמשיך להילחם. הלחץ הבינלאומי משפיע. על כל הפעילות כאן הוצאנו כמה מאות שקלים מהכיס הפרטי שלנו. את המשרדים קיבלנו חינם וגם את הדפוס. אוכל למתנדבים אנחנו מוציאים מהכיס שלנו. אנחנו יוצאים לקמפיין עכשיו של גיוס כספים והמדינה צריכה להתעורר ולהבין שמטה הסברה אזרחי יצטרכו גם אחרי שהמלחמה תיגמר. אם היה גוף לאומי שעושה את זה טוב, כ
נראה שלא היינו כאן היום, הכי אמיתי".
מה היקף הפעילות שלך היום?
"אנחנו מפיקים חומרים מדובבים, עורכים וכותבים ב־44 שפות. וזה כבר לא רק ישראלים שיודעים שפה שנייה, אלא עוד מתנדבים מחו"ל. 20 אלף שגרירים מחוברים בקבוצות הווטסאפ שלנו להפצת התכנים ויש כ־1,500 חברים פעילים שמפיקים את התכנים האלה ועובדים מהבית שלהם".
יש יתרון לאזרחים
שמפרסמים מדינה תחת שמם ולא כגורם רשמי?
"כגוף אזרחי אני יכול להרשות לעצמי לצאת עם ידיעה גם אם אני בטוח שהיא רק ב־99 אחוז נכונה, או אפילו רק ב־50 אחוז כשצריך. גם אם לאנשים קשה לשמוע את זה. אחרי אירוע בית החולים, הקמנו כאן במטה צוות קטסטרופות, שכשקורה אירוע כזה יידע להפיץ תכנים שלוקחים את השיח למקום אחר".
מה המקורות ליצירת תוכן שלך?
"אנחנו שואבים באופן אוטומטי לספריית תוכן שלנו סרטונים מכל מי שאישר - דובר צה"ל, סטנד וויז אס, סטוריז ישראל, המשפחות עצמן, מטה המשפחות להשבת החטופים והנעדרים, משרדי פרסום. האנשים שלנו לא מפסיקים להיחשף לחומרים קשים, היה כאן עורך וידיאו בימים האחרונים שלא היה יכול לעמוד בזה והפנינו אותו באותו רגע לעזרה נפשית. אבל יש לחומרים האלה חשיבות מטורפת כי כבר עכשיו יש אנשים שמכחישים את האירוע".
אפילו שארגון חמאס העלה חומרים בעצמו.
"דיברתי אתמול עם בן אדם בכיר במערכת הביטחון שאמר שחמאס קלטו שהם עושים טעות ומוחקים חומרים מהרשת ומהעמודים. פשוט מעלימים אותם. בגלל זה אנחנו עושים ארכיון מקוטלג. זה ממש נראה כמו נטפליקס, רק במקום תגיות 'דרמה', 'קומדיה', יש לנו תגיות של 'ילדים', 'בעלי חיים', 'נשים' ו'להט"ב'. מעבר לזה יש לנו מיזם של חדשות טובות, עמוד תוכן באינסטגרם לתכנים להרמת המורל. זה עמוד שעלה בתוך חמש שעות לאוויר עם אפיון, לוגו וסרטונים מוכנים. אף גוף ממשלתי לא היה יכול בחיים לעשות דבר כזה בכל כך מעט זמן. אנחנו צריכים בדיוק בגלל זה מטה אזרחי, שזמן התגובה שלו יהיה מהיר".
× × ×
אחרי שתיווכו לעולם ממדי הזוועה, האסטרטגיה הישראלית היא לגרום לעולם להבין: הצרה הזאת היא גם שלכם. הכותב הקומי אדר מירום טבע את הסלוגן: "דה ווסט איז נקסט" והמסר מופץ ברשתות על ידי החמ"ל של קינן. "אנשים שואלים אותי איך אני מצליחה לשכנע בזה את העולם, והתשובה היא שיש לי את הנשק הכי חזק שקיים: האמת. יש את אמנת חמאס ששקופה לכולם בגוגל וכתוב בה שהם מתכוונים להרוג את כל הכופרים, כל מי שלא מוסלמי. יהודים ונוצרים. הם רוצים לייצר אומה איסלאמית מהירדן לים, כלומר השמדת קיומה של מדינת ישראל ושל כל היהודים. הג'יהאד העולמי הוא משהו שצריך להדאיג את כולם. מה גם שנמצאו בקיבוץ סופה דגלים של דאעש, וחוברות שלהם שהמחבלים השאירו עשו לנו את העבודה. יש לנו עכשיו הזדמנות חד־פעמית, כי הדברים הם שחור ולבן. טוב מול רע".
איך באמת מבדלים את האכזריות של חמאס ממה שעובר העם הפלסטיני - שעל הסבל שלו נשענת ההסברה הבינלאומית?
"זה עוד דבר שאנחנו מהדהדים: חמאס ממיט סבל גם על ישראל וגם על עזה. לא תראי אותי יוצאת נגד תושבי עזה".
בטיטו: "המסר המרכזי שצריך להוציא הוא הניתוק בין חמאס לפלסטינים, כי הם כל הזמן מנסים לגרור אותנו לפלסטינים. המסר שפלסטינים הם פלסטינים וחמאס הם כמו דאעש. המסרים גם צריכים להשתנות מאזור לאזור, יש כאן אנשים שמבינים טכנולוגיה וממקדים קמפיינים לכל מדינה, אוכלוסייה ומיעוט. למשל קמפיין להודו שונה מקמפיין לגרמניה כי יש להם בעיות אחרות ודאגות אחרות. עושים את זה על ידי כלים של בינה מלאכותית ועל
ידי המתורגמנים שיודעים הכי טוב מה קורה במדינה שלהם".
אנחנו רואים אתרי בידור ישראליים שסופרים ראשים של מפורסמים שמתבטאים בעדנו ונגדנו ונותנים להם ציונים, עד כמה לאובססיה הזאת יש הצדקה בכלל?
5 צפייה בגלריה
קול ישראל
(צילומים: מטה המשפחות להשבת החטופים והנעדרים, מטה ההסברה האזרחי, מתוך האינסטגרם של אלה קינן)
קינן: "זה לא מעניין אותי, הבעיה היא אנשים שלא מזכירים את הטבח ואת החטופים ומתחילים את הסיפור מהאמצע. הקהל הכי קשה כרגע הוא האולטרה־פרוגרסיביים, ואני אומרת את זה בתור בן אדם ליברלי, פרו־להט"ב וזכויות אדם".
חדאד: "זה כן חשוב מאוד בעיניי. אנחנו במיעוט מספרי, תשעה מיליון עם ערביי ישראל אל מול מאות מיליונים בעולם הערבי. ברגע שיש דמות כמו המתאגרף פלויד מייוות'ר שהרחיק לכת ושלח את המטוס הפרטי שלו להעביר ציוד לחיילי צה"ל והעלה כמה פוסטים, חשוב להעריך אותו ולייצר לו חשיפה ברשתות, כדי שלא ירגיש מותקף על ידי אנטי־ציונים. שלא יחשוב, 'בשביל מה הייתי צריך את זה'. גם המשפיענים הישראלים כמו ערן זהבי, מנור סולומון וגל גדות שהורידו את הכפפות - צריך להודות להם. אני לא בעד חלוקת ציונים, אבל בעד פוסטים של 'פרגנו להם'".
עברו שלושה שבועות מהטבח, את העולם עדיין מעניין מה שקורה בישראל?
קינן: "ירד אולי הקשב למה שקרה לישראלים, עד שהצלחנו להוכיח את הפייק של הפגיעה בבית החולים ולעשות שיימינג עצום לניו־יורק טיימס ול־BBC על העבודה העיתונאית הירודה. זה עוזר מאוד לשנות את דעת הקהל, אנשים כתבו להם בתגובות 'הכשלתם אותנו'".
חדאד: "בשביל זה צריך את הדרגים הגבוהים, של משרד החוץ שאחראי על הסברה דיפלומטית, מעביר חומרים ומביא לכאן מנהיגים של מדינות אחרות שייתנו גיבוי והזדהות. אנחנו מתחילים עכשיו לראות שינוי מהשבוע הראשון שהיה קונצנזוס מוחלט בעד ישראל אחרי מה שחווינו - לאיזה פער מסוים בינינו לבינם. זה בגלל הסברה לא מספיק טובה, ולא בגלל שישראל עשתה איזו טעות מבצעית".
אתם מרגישים לבד במערכה?
קינן: "אני לא רוצה להעביר ביקורת על הממשלה ולהיות הגורם המפלג הזה עכשיו. הדעות שלי הן ברורות ואני אגיד אותן אחרי המלחמה. כן הייתי רוצה שאם יש מקור תקציבי שהתפנה בהיעדר פעילויות של הממשלה - שיעבירו אותו לאזרחים שעוסקים בהסברה. לא הרווחתי שקל מאז 7 באוקטובר, ואני עצמאית, שזה אומר שגם אין לי דמי אבטלה. האם אני קורבן? התשובה היא לא. יש לי חסכונות, אני יודעת להיערך ואני בחרתי את זה. אבל אם כבר אנחנו נכנסים למערכה ארוכת טווח, ומדינת ישראל תצטרך עדיין את ההסברה האזרחית, היא צריכה לאשר לי ולכל החמ"לים מקור תקציבי. זה יפה שאזרחים רוצים לתרום לנו, אבל כולנו משלמים כל כך הרבה מסים
וגם צריכים לתרום? זה מטריף את הדעת".
צריך גם אולי להשלים עם זה שהסברה לאומית הפכה למשימה אזרחית.
"תשמעי, אולי זה עדיף. אולי ככה זה יותר אותנטי ויעיל. אולי הגרילה הזאת זה מה שעובד לישראל, יותר מסרטונים מהוקצעים".
