ביולי 2002 חיסל צה"ל ברצועת עזה את סלאח שחאדה, ראש הזרוע הצבאית של חמאס. במארס 2004 חוסל השייח' אחמד יאסין, האידאולוג והמטיף הראשי של חמאס. החיסולים הממוקדים נמשכו עוד כעשור, בתדירות ועצימות יורדת. כשחמאס השתלט על עזה ב־2007 הפכו החיסולים לנדירים במיוחד. מסיום מבצע צוק איתן ב־2014 ועד אוגוסט 2022 חוסלו ארבעה מפקדי חמאס לא בכירים במיוחד, שניים מהם במבצע עלות השחר באוגוסט 2022.
נטישת מדיניות החיסולים הממוקדים הייתה הטעות האסטרטגית השנייה של הנהגת ישראל באותה התקופה, לצד טיפוח חמאס כבעל הבית בעזה על חשבון החלשה מכוונת ומופקרת של הרשות הפלסטינית. שתי הטעויות כרוכות זו בזו. בצמרת הפוליטית והביטחונית השתרשה באותן השנים התפיסה שלפיה אינך מחסל ראשי ארגון שאתה רוצה לחיות עימו בשכנות שקטה, גם אם זהו ארגון טרור רצחני שכל טעם קיומו בשאיפה למחוק אותך מעל פני האדמה. לכך נוספו היסוסים משפטיים - מעטים, יש לומר - והעברת המוקד של החיסולים מעזה לטהרן לכאורה, מחמאס למשמרות המהפכה האיראניים. ולא מן הנמנע שבמסגרת הסכמות להפסקת אש בתיווך מצרי, נתנה ישראל הבטחה סמויה להימנע מחיסולים של בכירי הארגון שלא מעורבים ישירות בטרור, ובכללם רוצחים שהפכו למפקדים של רוצחים.
לחיסולים ממוקדים יש בעיה הסברתית: הם יעילים (מעט אזרחים בלתי מעורבים נפגעים מהם, בהשוואה לכל צורת לחימה אחרת), במיוחד בתקופות רגיעה. אלא שאז נדמה למשקיף מבחוץ שישראל הורגת מנהיג חמאס בכיר דווקא כדי לעורר מחדש את העימות. אף שמטרת החיסול היא לשתק את היכולות של ארגון הטרור, היא מתפרשת כפרובוקציה.
ממשלים דמוקרטיים נמנעו עד כמה שניתן מחיסול הנהגות במדינות עוינות, גם כאשר בראשן עמדו רודנים עם דם רב על הידיים. היה לכך מחיר מוסרי ואנושי נורא. הרודנים, במקום לרעוד מפחד, ישבו לבטח בבונקרים ומעוזים שלהם. לו איפשר נשיא ארה"ב ברק אובמה לחיל הים שלו בזמנו לתקוף בטילים את מטהו של אסד בדמשק, מאות אלפי אזרחי סוריה, בהם כ־100 אלף ילדים ונוער, היו בחיים עד היום. לו בעלות הברית חיסלו מהאוויר או מהקרקע - וזה בהחלט היה בגדר האפשרי - את היטלר, עם הצמרת הנאצית, לאחר פלישתם לפולין ב־1939, חיי עשרות מיליונים היו ניצלים. ועדיין, אין בנמצא מסמך המעיד על כוונת חיסול כזו.
הספרות הענפה המציאה היסטוריה חלופית שיכלה להתקיים לו אירועים בולטים התרחשו באופן שונה מהמציאות, עשירה בתיאורים של עולם אחרי ניצחון גרמניה הנאצית - אבל חסר בה ולו רק סיפור אחד שבו מחוסל היטלר בתחילתה של מלחמת העולם השנייה. לא במקרה. חיסול ממוקד נחשב בעיני דעת הקהל המתקראת נאורה כהפרה בוטה של כללים לא כתובים לניהול מלחמות, שלפיהם מותר להפציץ ערים ולטבוח באזרחים אבל אסור לחסל רודנים אכזריים ומובילי טרור.
מותר ואף חובה מוסרית להרוג אותם, בטרם יממשו את מלוא זממם.
נטישת מדיניות החיסולים הממוקדים הייתה הטעות האסטרטגית השנייה של ישראל, לצד טיפוח חמאס כבעל הבית בעזה על חשבון החלשה מכוונת ומופקרת של הרשות הפלסטינית
