כשמדברים על היום שאחרי המלחמה, נראה כי ישנה הסכמה על כך שהשליטה הביטחונית בעזה תהיה בידי ישראל. בכל הנוגע לשליטה על האוכלוסייה האזרחית, עולות כרגע מספר אפשרויות - כולן רעות. האחת הבולטת, העברת השליטה לרשות הפלסטינית שראשיה מהללים ומשבחים את טבח 7 באוקטובר, היא אותו חמאס בשינוי אדרת. אפשרויות נוספות מדברות על צמיחה של גורמים שלטוניים ממי שיישאר בעזה ביום שאחרי או אולי העברה לידי אנשי האו"ם, ויש גם מי שאומרים שעוד מוקדם לדון ביום שאחרי. אבל אנחנו באירוע היסטורי, אפילו קיומי, ולכן שווה לפחות לדון בפתרונות אחרים, יצירתיים יותר, שבמדינת ישראל של טרום 7 באוקטובר היו נדחים על הסף.
מחבלי חמאס ותומכיהם הם נאצים ערבים שהעם היהודי חפץ החיים לא יכול להרשות שיחיו לידו כי המשמעות של חיים לצידם לאחר 7 באוקטובר היא חיי חרדה קיומית יומיומית. כדי לנסות ולקיים חיי שגרה בריאים, תוססים ובטוחים, היעד של ישראל ליום שאחרי הלחימה צריך להיות קיומם של כמה שפחות איומים מכיוון עזה. וכפי שלמדנו באסון זה, האיומים אינם דווקא טילים משוכללים או נשקים חדישים - האיום הוא גם אוכלוסיית עזה, שרובה אנטישמית, תאבת רצח ודם יהודים. הנשים, הילדים, הגברים והקשישים בעזה שהריעו ב־7 באוקטובר למראה גופות יהודים או למראה יהודים מובלים לשבי, אינם חפים מפשע - ומהווים סכנה לאזרחי ישראל. יש דרכים להתמודד עם הסכנה הזו.
דרך אחת היא עידוד הגירה של עזתים למדינות אחרות בעולם. זה יהיה קשה משום שהעולם המערבי מבין עכשיו מול מה אנחנו מתמודדים ולא בטוח שיתנדב לקחת אליו נאצים ומשתפי פעולה. אבל זו אפשרות שחייבים להעלות לשיח הציבורי והדיפלומטי כי זה גם יאלץ את אירופה ומדינות אחרות לומר בגלוי שהן לא רוצות אותם. כך תינתן לגיטימציה נוספת לעמדה הישראלית שלפיה מדובר באוכלוסייה המהווה איום.
האפשרות השנייה היא הגירה של ערביי עזה לסיני. נכון שהמצרים עכשיו מתנגדים, אבל דברים משתנים, ועם חבילת פיצוי גדולה ומספר נמוך יותר של מהגרים מעזה, ניתן יהיה אולי לרתום את המצרים לכך. הרעיון הזה, מסתבר, אף קיבל ביטוי במסמך פנימי של משרד המודיעין שהודלף ובו הוצגה אפשרות של פינוי מרצון והגירה למצרים כחלופה המיטבית עבור אוכלוסיית עזה. במענה לשאלה לסיכוי לשיתוף פעולה עם המצרים אמר בכיר במשרד המודיעין כי "בהינתן שמיטוט החמאס הוא עובדה מוגמרת, חמאס ייצר לאוכלוסייה סיטואציה הומניטרית בלתי אפשרית. חובה לייצר פתרון בשיתוף עם השחקנים בזירה הבינלאומית תוך שיתוף פעולה אזורי. בכל מתווה יש למצרים תפקיד מרכזי במתן אפשרות לאוכלוסייה לצאת למדינות נוספות". לא ברור מה משקלו של מסמך כזה בקרב מקבלי ההחלטות, אבל עצם העובדה שהרעיון עלה - מעודדת. אלו הפתרונות המיטביים ביותר עבור ישראל, ודווקא עכשיו - כשהדם מבעבע וכשברור שאנחנו מתמודדים עם אויב נאצי בן ימינו - זה הזמן לדבר עליהם ולהדהד אותם. אתמול, באירוע הבלתי נתפס שהיה באיכילוב, שאל אחד הכתבים הזרים - שככל הנראה לא התברך בכישרון להסיק מסקנות - אם עדיין יש סיכוי לשלום. התשובה הראויה הייתה צריכה להיות: "ודאי שיש". הרי כבר יש לנו שלום עם מדינות אירופה, עם המדינות החברות בהסכמי אברהם וגם עם מצרים וירדן. הערבים חפצי החיים בעזה מוזמנים ליהנות מהשלום עם ישראל משם.
מחבלי חמאס ותומכיהם הם נאצים ערבים שהעם היהודי חפץ החיים לא יכול להרשות שיחיו לידו, כי המשמעות של חיים לצידם לאחר 7 באוקטובר היא חיי חרדה קיומית יומיומית
