כנראה שזאת לא תהיה הגזמה לומר שהמהדורה המיוחדת של "ארץ נהדרת" אמש הייתה המורכבת ביותר בתולדותיה הלא־קצרים של התוכנית. הסיבה פשוטה: המצב חסר תקדים ולכן גם המשדר "לרגל המצב" לא יכול להיות דומה למשדרים קודמים שהופקו בזמן פגרה ותחת אש (במלחמת לבנון השנייה, מבצע עמוד ענן וגל טרור הסכינים של 2015). בכל אחד מהאירועים הללו (או בהשקת "תוכנית קיציס" בשיאו של מבצע צוק איתן) עלתה התהייה, האם יש מקום לבדיחות. ממדי האסון של ה־7 באוקטובר, שקרה למרבה האימה לפני פחות משלושה שבועות וזה רק מרגיש כמו שלושה עשורים, גורמים לדיונים אז להיראות כמעט ביזאריים.
לכן החשיבות של התוכנית הוא בעצם שידורה. בקשת, גוף דומיננטי בהערכת הלך הרוח הלאומי, מאמינים שקיימת בציבור בשלות כלשהי להסתכל על המלחמה מבעד למשקפי ההומור. זה לא מובן מאליו וראוי להערכה: לא רק שכלום לא נגמר, גם תהליך העיכול של מה שקרה לא קרוב לסיום וגם לא לנקודת האמצע.
גם מבחינה טכנית, "ארץ נהדרת" נדרשה אמש לאתגר קיצוני: להרים שידור חי שעשוי להיקטע עקב התפתחות שמחייבת עדכון חדשותי. למעשה, המטח של חמאס לכיוון המרכז בצמוד למועד השידור שנקבע שם ללעג את קלישאת ה"במעבר חד". ייתכן שגם בגלל זה המשדר נמשך הרבה פחות מפרק ממוצע. אבל זאת לא רק האקטואליה: צריך גם זמן להתרגל לרעיון שאפשר לצחוק אחרי שהעולם קרס לנו על הראש.
ב"ארץ נהדרת" המתינו עם הנחתת הפטיש על ראש הממשלה עד לאחר כמה קטעי חימום חביבים ואפקטיביים, כגון ההתגייסות של כל השסעים בחברה, התדריך של דובר צה"ל (רועי בר נתן) והפרודיה המתבקשת על רחל אדרי (יניב ביטון הגאון). הייתה בזה תבונה: גם ככה הרבה אנשים, נפלאים ופטריוטים, לא האינטרסנטים הרקובים, מעבירים את המסר ש"זה לא הזמן". חלקם נמצאים ממש עכשיו בחזית או ממלאים את החלל שהשאירה המדינה.
אם כך, להציג את מריאנו אידלמן ממחיש כיצד ראש הממשלה משחק מחבואים עם מושג האחריות כמו ילד בן חמש, פירושו להכריז בקול רם: כן, זה האמ־אמא והאב־אבא של הזמן. וגם אם היה זה רק מערכון אחד בתוך משדר שיצא מגדרו כדי להישאר בגבולות הקונצנזוס, אין אלא להצטרף לשלמה ארצי וצוות התוכנית: יותר מזה אנחנו לא צריכים (כרגע).
בקטנה | לא רק שראש הממשלה דבק במנהגו האנטי־דמוקרטי לא להשיב לשאלות (ועוד אחרי האסון הגדול בתולדות המדינה): בנאום אתמול הוא שחרר רבע אזכור להיותו, ובכן, בעל תפקיד חשוב במחדל ("כולם יצטרכו לתת תשובות – גם אני"). אבל מה שהיה מדהים באמת לראות זה את ההסתערות על הפרורים הללו בקרב דמויות כמו ירון אברהם ("עדיף מאוחר"), יאיר שרקי ("הצהרה טובה") וישראל זיו ("נאום חשוב"). למעשה, אלמלא יונית לוי, שהתעשתה מהר והבהירה את המרחק התהומי בין מה שנתניהו אמר ל"לקיחת אחריות", המסר הראשוני שעלה מהמהדורה הכי נצפית הוא שהציבור בסך הכל קיבל את מה שציפה לו. אפשר להשתגע.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.10.23
