איפה אתה מתחבא עכשיו, כבוד השר יריב לוין, נפוליאון קטן עם אגו גדול, מחריב הלכידות של החברה הישראלית, זה שניסה לפגוע בדמוקרטיה שלנו? ואיפה אתה עכשיו, ח"כ שמחה רוטמן, הסנצ'ו־פנסה של שר המשפטים, היו"ר הבריון של ועדת החוקה, שבעטת ורמסת רבים וטובים בדהירתך להרס הרשות המשפטית? אין מחילה על מה שעשיתם, אין סליחה על הפירוד שזרעתם. הטרור החמאסי קרא את הקרע שיצרתם, ראה איך המרקם החברתי מתפורר ואיך הצבא נחלש והולך, ראה - והתנפל. קואליציית הרשע האיראנית הריחה את ההזדמנות ותקפה.
בריצת האמוק המטורפת שלכם הצלחתם לזעזע את המדינה, וכך נולדה תנועת מחאה אדירה של ציבור ענק שיצא לרחוב, הפגין וזעק "ד־מו־קר־טיה!" קם כוח אדיר כתגובת נגד לממשלה עלובת שרים. מול המחנה הביביסטי המתלהם של אמסלם־דיסטל־גוטליב־קרעי ודומיהם קמו "אחים לנשק", טובי חברינו ובנינו. החברה בישראל נקרעה בין המחנות. חששות כבדים למלחמת אזרחים עלו על השולחן, אבל הממשלה המטורללת לא עצרה באדום.
ואז זה קורה. 7 באוקטובר. בוקר שבת של שמחת תורה. מחדל נורא מאפשר לאלפי מחבלי חמאס להשתלט על קיבוצי עוטף עזה, והקלגסים האכזריים האלה טובחים, רוצחים, אונסים, עורפים וגם חוטפים גברים, נשים, זקנים, ילדים ותינוקות. פוגרום. ובאותו יום מתחולל גם הנס: הסכנה למלחמת אזרחים הופכת ברגע אחד לסולידריות אזרחית מאחדת. הקרעים בחברה מתאחים ונדבקים לאומה אחת מחבקת. את הממשלה העלובה והלא־מתפקדת מחליף מבצע התנדבותי ענק בהנהגתם של אחים לנשק, ולצידם ארגוני המחאה האחרים.
כצפוי, השוליים הסהרורים לא ממהרים להיכנס תחת כנפייה של הסולידריות החברתית. לה־פמילייה ונערי הגבעות לא יהפכו עורם, גם החרד"לים ופטרוניהם הסמוטריצ'ים, הסטרוקים והבן גבירים לא יתעשתו, וימשיכו לחלום על תחיית גוש קטיף. עד שזה יקרה, אני ממליץ להם לרדת לתל־אביב ולהיכנס לחניון התת־קרקעי של מתחם אקספו, שם פועל החמ"ל האזרחי של אחים לנשק האנרכיסטים. מי שלא הסתובב בין החבילות ולא ראה במו עיניו את הלב הפועם שם, לא יאמין שבמדינת החפיף שלנו יכול להתחולל מפגן יעילות כזה עם אלפי מתנדבים ותורמים. על רקע האימפוטנציה של הממשלה החוקית, על משרדיה הפיקטיביים ושריה המיותרים, עובדת כאן 24/7 ממשלה אזרחית אפקטיבית שסותמת חורים ופותרת את הבעיות הכי קשות והכי דחופות. האחים שלנו לנשק משנעים מאות טונות של ציוד צבאי ואזרחי לחיילים ולנצרכים בכל פינה בארץ. החבר'ה הטובים האלה חילצו ופינו אזרחים, שידכו משפחות פגועות למשפחות מארחות, דאגו להסעות באזורי המלחמה. גם הסיוע הטכנולוגי שלהם בזיהוי חללים ונעדרים הוא קריטי. עכשיו הם גם שולחים מתנדבים להציל את היבול של חקלאי העוטף. "כל בקשה של כל אחד נענית" - זה הסלוגן וזה הביצוע.
הסולידריות הזו הדביקה את ישראל. אלפי חרדים נרתמו להתנדבות וביקשו להתגייס, וערביי ישראל התייצבו בצד הנכון - בניגוד לתחזית של פירומן הביטחון הלאומי. הרוח הטובה של הסולידריות נושבת בגבו של הצבא, מרימה את רוחו ודוחפת אותו קדימה.
אז תודה לכם, לוין ורוטמן. ללא הפירוד שזרעתם, ללא החלשת הצבא שחוללתם, לא הייתה מתעוררת ישראל החילונית והליברלית, ולא הייתה קמה תנועת המחאה שהולידה את הסולידריות בעת סכנה. וכך, שלא ברצונכם, בהפוך על הפוך, אתם המפלגים תרמתם לאחדות בעם. התוכנית הזדונית שלכם מתה מוות סופי, וקלונה תלוי על צווארכם לדיראון עולם. זמנכם הציבורי עבר, כך גם זמנו של מנהיגכם התמיד־לא־אחראי, וגם כל חבריכם בממשלה, אבירי מסדר שתיקת הכבשים, זמנם קצוב. כדאי לכולכם ללכת הביתה מרצון ובראש מורכן. לא צריך שום ועדות חקירה. אם תתעקשו להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה, החמ"ל האזרחי של אחים לנשק יהפוך לאגרוף קפלן וירדוף אתכם בכל אשר תלכו.
