לפני ארבע שנים כתבתי את השורות הבאות: "נתניהו מטריף אותנו. נתניהו משגע את אוהדיו ומשגע את יריביו. נתניהו מטריל מדינה שלמה. 24/7 אנחנו חושבים עליו, סוערים בגללו ומתקוטטים בעניינו. כולנו חולים ולמחלה שלנו יש שם: ביביזיס. החיידק הטורף שלה תוקף את מערכת העצבים המרכזית שלנו. הוא גורם לכך שאנחנו לא רואים, לא שומעים ולא מרגישים באופן צלול. אנחנו לא קולטים את המתרחש סביבנו ואנחנו לא מבינים את הקורה בתוכנו. כל שאנחנו עוסקים בו הוא בהערצת נתניהו או בתיעוב נתניהו. במחול השדים הבלתי פוסק של רק ביבי ורק לא ביבי וחוזר חלילה. עד טמטום מוחלט".
הסיבה העמוקה לכשל הנורא שהוביל לאסון של 7 באוקטובר היא הביביזיס. במשך 15 שנים ישראל לא ראתה שהיא מגדלת ברצועת עזה מפלצת בשם חמאס ומגדלת בלבנון מפלצת בשם חיזבאללה. במשך עשור ישראל לא רצתה לדעת שהמערכת המדינתית התפרקה ושהצבא נחלש ושמצב הביטחון הלאומי בכי רע. מדוע? כיוון שכולנו היינו שקועים במלחמה יצרית בין כת חסידי נתניהו לבין מסדר מתנגדי נתניהו. לא בריאות, לא חינוך, לא שיכון ואפילו לא ביטחון באמת עניינו אותנו. כל מה שריתק אותנו היה לבנות את האליל ששמו נתניהו או לנתץ אותו. במשך שנים ארוכות של עיוורון הביביזיס הפך עם חכם וחזק לעם חירש, עיוור ומוכה אמוק.
אין סימטריה. מי שנושא באחריות להשתוללות הביביזיס הוא בראש ובראשונה נתניהו. על ראש הממשלה היה לדעת שבה בשעה שהוא בונה את הכלכלה הוא הורס את החברה ומנוון את המדינה. על ראש הממשלה היה להבין שההתנהלות המלוכנית, המבוססת על ההנחה ש”המדינה היא אני”, תיגמר בבכי. כבר לפני חמש־שש שנים היה על נתניהו לפרוש כדי לרפא את המחלה הלאומית שהרסה את המערכת החיסונית של ישראל. אבל גם מתנגדי נתניהו תרמו את שלהם להפקרות. הם לא הציעו לאומה חזון חלופי והם התמכרו באופן מוחלט לאתוס השלילי של "לך". כך הגענו לאן שהגענו. הפילוג הפנימי היה לאיום קיומי. הוא גרם לכך שלא ראינו את הנחשול העולה מהים ולא הכנו את ישראל להתמודדות איתו.
ב־7 באוקטובר האיום הקיומי התממש. הוא הביא את הברבריות הנאצית של חמאס לכפר עזה, לבארי ולניר עוז. הוא הקיף את ישראל בטבעת של סיכונים שלא הייתה כמוה מאז תש"ח. והוא מחייב אותנו לנצח במלחמת הקיום שנכפתה עלינו. אבל אם לא נדביר את הביביזיס - לא נוכל לנצח. חוסר האמון של רוב הציבור בראש הממשלה וחוסר האמון בין הצבא לממשלה עלול לסכן אותנו. עובדה: גם בשעה הגורלית הזאת ראש הממשלה צייץ את הציוץ המחריד שאותו צייץ. הוא עדיין לא הפנים את המצב ולא לקח אחריות להיווצרות המצב. אופן ההתנהגות הקיסרי של נתניהו לא מאפשר לנו למקד את כל האנרגיה שלנו ברוע של חמאס ובסכנה של חיזבאללה. גם בזמן מלחמת קיום, הביביזיס ממשיך לפלג אותנו לדעת.
הפתרון אחד: על ראש הממשלה להודיע כבר עכשיו שביום שבו תסתיים המערכה הוא יתפטר. מי שניכס לעצמו את ההצלחות של ההייטק, הסייבר, הגז הטבעי ושנות השקט - לא יכול להתנער מאחריותו לאסון הישראלי שבתוכו אנחנו עדיין נתונים. תם ונשלם עידן נתניהו. אבל גם על ראשי האופוזיציה והמחאה לתרום את שלהם. עליהם להודיע במפורש שאם נתניהו ינהג כמנהיג לאומי אחראי, הם לא ינסו להדיח אותו באופן מיידי. אם המלחמה תנוהל כהלכה - החשבון הנוקב בעניין המחדל שהוביל למלחמה יידחה עד לאחרי המלחמה. כי עכשיו מה שמוטל על הכף הוא עצם הקיום. וכאשר אויבינו מבקשים לשחוט אותנו - חייבים להתעשת. כאשר טייסים מתנגדי נתניהו ולוחמים תומכי נתניהו מסכנים את חייהם עבור כולנו - חייבים להתאחד. אסור לאפשר לתרבות ההאשמה להחליש אותנו בזמן מערכה על החיים ועל המוות. אסור לתת לפילוג הפנימי לחולל טירוף מערכות בשעה של משבר לאומי. כדי שנוכל לעמוד מול הרוע המוחלט המבקש להשמיד אותנו - חייבים לשלב ידיים ולרפא את המחלה של הביביזיס.
אופן ההתנהגות הקיסרי של נתניהו לא מאפשר לנו למקד את כל האנרגיה שלנו ברוע של חמאס ובסכנה של חיזבאללה, גם בזמן מלחמת קיום, וממשיך לפלג אותנו לדעת
