בפני ישראל עומדות שתי מטרות־על חשובות ביותר: מיטוט שלטון חמאס והחזרת החטופים. יש הטוענים שקיימת סתירה בין שתי מטרות־העל הללו, אך טענה זו אינה נכונה - מדובר בשתי מטרות אסטרטגיות לאומיות, שניתן להחליט - בפורומים הרלוונטיים - על הדרך למימושן במקביל. מיטוט חמאס הוא מטרה חשובה מאין כמותה, אבל חשוב לההיר לכל הספקנים, אם עוד קיימים: אם החטופים לא יוחזרו, יהיה בכך כתם לדיראון עולם על מדינת ישראל.
האסטרטגיה שצה"ל מיישם היא חסרת תקדים - זו הפעם הראשונה שהממשלה מנחה את הצבא להביא לשלילת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, בניגוד לאסטרטגיה שרווחה עד כה ושלפיה המטרה הייתה לשמור את חמאס כגוף חלש ומורתע - מה שרק גרם לו להפוך לנחש ארסי מסוכן ביותר. הלחימה מתנהלת תחת ערפל קרב, ויש בכך תועלת רבה - כיוון שהתמונה הטקטית חייבת להיות גמישה, כפוף להערכת מודיעין וכנגזרת מהערכת המצב.
מעשי הזוועה שבוצעו ב־7 באוקטובר מחייבים את סילוק חמאס - כגוף המשלב ארגון טרור וממשלה ברצועת עזה - וביטול הישות שבאופן לא רשמי נושאת את השם חמאסטן. חמאס חרת על דגלו בעת היווסדו בדצמבר 1987 את השמדת מדינת ישראל, ושום דבר לא משנה את יעדו זה. היעד האסטרטגי מאחורי הטבח המחריד היה ערעור יסודות קיומה של ישראל ופתיחה של חזית רב־ממדית שבנויה על הציר האסטרטגי חמאסטן־חיזבאלסטן, בשילוב החות'ים בתימן ואיראן. גם אם נראה שנפתחו חזיתות כאלה, בשלב זה לפחות ניתן להצביע על שתי שגיאות מרכזיות של חמאס: מעשי הזוועה אינם מותירים לישראל ברירה אלא להרוס את חמאס - מטרה שתושג במוקדם או במאוחר - וכמו כן, עם כל הזהירות הנדרשת, נראה שאיראן וחיזבאללה מפגינות הזדהות עם חמאס אך אינן מוכנים להקריב את עצמן במסגרת עימות כולל. זאת, בראש ובראשונה, הודות להיערכות המסיבית של צה"ל בגבול הצפון, לצד התמיכה האמריקאית המדהימה. כמובן, אין בכך המלצה להפחית מהערנות הרבה שצה"ל נוקט.
צפויה לנו מערכה מורכבת, ואין צורך להכביר מילים, אך נדרש כבר עכשיו לחשוב על אסטרטגיית יציאה. אחרי שתחריב את שלטון חמאס, ישראל חייבת להשתלב במאמצי ארצות־הברית לחזק, להרחיב ולהעצים את ציר השלום בהנהגתה, אל מול ציר הרשע בהובלת איראן. אין ברירה אחרת. בעזה, ביום שאחרי, יידרש מאמץ משולב של שיקום יקר ומוצא מדיני. ככל שהדבר נשמע דוחה, אין חלופה אלא להניע תהליך מדיני, משולב במאמץ שיקום אדיר, שיכול לבוא אך ורק מכיוןן מדינות המפרץ, כחלק מהברית האסטרטגית הצבאית בהובלת ארצות־הברית. יש הטוענים שהאמריקאים שולטים בנו, אך טענה זו שגויה: ארצות־הברית התייצבה לצידנו בשעתנו קשה, ואנו מצידנו צריכים לסייע לה לבנות את הציר האסטרטגי מול ציר הרשע. במקביל, יש להמשיך ולהפיג את חששן של מצרים וירדן מאפשרות של העברת פלסטינים לשטחן - למרות רטוריקה לא סימפטית שמגיעה מכיוונן, אין חלופה לשיתופי הביטחוניים עם מדינות ערב השכנות, כשארצות־הברית ברקע, מספקת השראה ומנהיגות.
ולבסוף, שוב הוכח שהחוסן הוא עמוד תווך בביטחון הלאומי של ישראל. לכן יש להמשיך במלוא הכוח בסיוע ובחיבוק ליישובים שנפגעו ולמשפחות וכן במאמץ להחזרת החטופים, לצד סילוק כל זכר להפיכה המשפטית - שמתבררת גם בדיעבד כאיום אסטרטגי שהונח לפתחה של מדינת ישראל.
