ליגת העל מייעדת את 25 בנובמבר כמועד החזרה לפעילות. לתאריך אין כל משמעות. שרירותי לגמרי. יכול באותה המידה להיות 17 (הזמן המתוכנן לשובה של הליגה הלאומית) או אפילו 31, תאריך שלא קיים בלוח השנה. במציאות שבה לא יודעים מה יקרה מחר, ובמידה מסוימת עדיין לא יודעים בדיוק מה קרה בעבר, תכנון חודש קדימה הוא חסר משמעות אופרטיבית. זה תלוי בכל כך הרבה משתנים שעדין אפילו לא השתנו – האפשרות לכניסה קרקעית גדולה לעזה, הרחבת החזית בצפון ומי יודע מה עוד.
מה שיש בינתיים לעבוד איתו זו גרסת הכדורגל להבטחה הישראלית הטיפוסית ש"יהיה בסדר", תוכנית עבודה שנשענת על אופטימיות וכוונה טובה יותר מעל ידיעה. מה עדיף, לומר ש"לא יהיה בסדר"? אז מכוונים לחזרה ב־24 בחודש הבא. אם זה יקרה בסופו של דבר ואם דווקא ב־1 בדצמבר, זה פחות חשוב. עצם הפניית המבט אל האופק וקביעת תאריך, שרירותי ככל שיהיה, הוא עדות לנורמליות או לכל הפחות לשאיפה לה. שלושה שבועות אחרי השבת השחורה, אז השמיים נפלו, הישראליות כבר ליקקה מספיק את הפצעים כדי לפחות לחשוב על חזרה לשגרה. בימים שכאלה אפילו לא חייבים לשחק כדורגל – מספיק לחשוב שיבוא יום ויהיה כדורגל כדי להרגיש יותר טוב.
אם זה יקרה, באותו תאריך או אחר, זה לא יהיה אותו דבר. לא יהיו 30 אלף צופים כשמכבי ת"א תארח את מכבי חיפה, ולא בטוח שכל המגרשים יאושרו, אבל פרמטרים כמו קהל או ביתיות הם פריבילגיה בעיתות שכאלה. מספיק שהכדורגל יחזור בצורתו הבסיסית ביותר – דשא, שני שערים, כדור ו־22 שחקנים. את היתר ישלים הצופה בדמיונו.
גם בתקופת הקורונה חזר הכדורגל בגרסת רפאים ותחושת החסך הגדולה שקדמה לו הספיקה כדי שגם משחק בין מכבי פ"ת למ.ס אשדוד ירגיש ניסי ופלאי כמו חצי גמר מונדיאל. הפעם זה יהיה גדול אפילו יותר, משום שתלאות הקורונה מקורן באויב אוניברסלי, שלצרותיו הייתה שותפה האנושות כולה, ואילו הפעם מדובר באסון שקרה לנו, ולנו בלבד, ובשל כך חזרת הכדורגל תענה על צורך גדול אפילו יותר.
אנחנו נגלה בליגת העל דברים שלא ידענו עליה. כמה היא מסוגלת לנחם ולרגש, לאחד ולגבש. היא תציע אפשרות נהדרת לשוב לנורמליות על כל גווניה, כולל היריבויות. המלחמה איחדה את עם ישראל, אבל האפשרות להתכתש על שטויות כמו כדורגל היא סממן של חברה בריאה, שיש לה הפריבילגיה להתעסק בזוטות ולא במאבק על חייה. עוד יגיע היום שבו משחק בין מכבי חיפה למכבי ת"א ידמה למלחמה הגדולה ביותר בישראל. זה יהיה יום נפלא.
האפשרות לצאת מפרופורציות בגלל כדורגל היא המעלה הכי גדולה שלו – הוא משחק שמשחקים מבוגרים (גם) לעיני מבוגרים, אבל מתכתב עם אזורים ילדיים שחבויים עמוק בתוכנו. אבל גם האפשרות לשים אותו בפרופורציות, לגלות שמכבי נתניה נגד הפועל באר־שבע זה, ובכן, "רק מכבי נתניה נגד הפועל באר־שבע", היא משהו בימינו.
