הדברים שלהלן הם בבחינת פעמון אזעקה. הקונספציה כבר הכשילה אותנו, יותר מפעם אחת. אנחנו עלולים להיכשל שוב. כבר היו עימותים עם חמאס וחיזבאללה. חלקם כללו פלישה קרקעית. בכולם, אבל בכולם, היה נדמה לנו שאנחנו הולכים למחוק אותם, להביס אותם, להכניע אותם. ובכולם, אבל בכולם, הסיום היה אותו סיום. בשלבים הראשונים זכינו לתמיכה בינלאומית, כולל ביקורי מנהיגים מהעולם. היה נפלא. אבל מרגע שמתחילות לזרום תמונות ההרס והחורבן - התמונה משתנה.
כדאי שנדע: מה שרואים בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט הוא לא מה שרואים בישראל. "2,200 ילדים נהרגו", הייתה הכותרת ב־CNN, שגם משדר צילומי זוועה מבניינים הרוסים, עם ילדים ותינוקות, פצועים וגופות, מחולצים מההריסות. "היא נמלטה מהצבא הישראלי כאישה צעירה", בישרה כותרת אחרת שם, "ועכשיו, בשנות ה־90 שלה, היא נמלטת שוב". הנה, מהר מאוד חוזרים לנרטיב המאוס והשקרי של ישראל התוקפנית מול הפלסטינים על תקן קורבנות. באל־ג'זירה התמונות הרבה יותר קשות. העולם הזדעזע ממעשי הזוועה של חמאס. עכשיו הוא מזדעזע מתמונות ההרס והמוות שמגיעות מפְּנים הרצועה. אז כן, מדובר במבנים ששימשו את חמאס. האזרחים החפים מפשע, בדרך כלל, מוזהרים מראש. חמאס משתמש בהם כמגן אנושי. אנחנו יודעים את זה. בעולם הרבה פחות. אז אולי, רק אולי, דווקא ההפצצות מחזקות את חמאס, ולא רק בדעת הקהל הערבית? זה קרה במלחמת לבנון השנייה. זה קרה בעופרת יצוקה. זה קרה בצוק איתן. תמונות ההרס היו אז עשירית מתמונות ההרס של הימים האחרונים. ומי שמסרב להבין שזה רק עניין של זמן עד שנרגיש את נחת זרועה של דעת הקהל העולמית - סובל מבעיה קשה. עוד קונספציה שתתרסק לנו בפנים. ואם חלילה הקונספציה הזאת תמשיך לשלוט בנו - היא מובילה אותנו לכישלון נוסף. כישלון ידוע מראש.
* * *
כולנו חשופים לקולות הזעם ברשתות החברתיות, וגם בקרב חלק מהפוליטיקאים: אחרי מה שעשו לנו, כך הטענות, אין מה להתחשב בדעת הקהל העולמית. גם אני כתבתי שלא רק בדרזדן זה היה חמור יותר, אלא גם בהרס המפחיד שגרמו מטוסי ארצות־הברית במסגרת המאבק בדאעש. להם מותר ולנו אסור? אז כן, יש הרבה צביעות ביחס העולם לישראל. דין אחד כאשר מדובר בחיסול דאעש. דין שונה כאשר מדובר בחיסול חמאס־דאעש. אבל עם כל המיאוס המוצדק מהצביעות הזאת, כדאי לזכור שמדרזדן וממוסול לא היו שידורים ישירים של גופות ילדים בבניינים הרוסים. אצלנו יש. כך שההמשך יהיה בדיוק כמו בעימותים הקודמים. דעת הקהל בעולם הערבי ובמערב תעצור אותנו. שמענו את נשיא צרפת עמנואל מקרון מצהיר בישראל ש"צריך להיאבק בחמאס בכוח וללא רחמים". עוד לא יבשה הדיו על ההצהרה שלו, ובהצבעה בעצרת האו"ם, צרפת כבר תמכה, יחד עם הרוב האוטומטי והחשוך, בהצעה להצלת חמאס, שבאופן רשמי כונתה "הפסקת אש הומניטרית". אז כדאי להתעורר.
וברקע כולנו שומעים את מצעד הקודקודים - אנחנו לא נוותר, אנחנו נמשיך, אנחנו נמוטט, ואנחנו ואנחנו. לא נכון. זה לא יקרה. זו הונאה. זו שוב הקונספציה. זה עלול להחמיר. וזה יחמיר. ודווקא משום כך, אפשר לנצל את היעדר ההכרזה הישראלית על פלישה קרקעית מובהקת לצורך יוזמה, רצוי מהצד הערבי או הבינלאומי, שחמאס לא יוכל לסרב לה: צמרת חמאס והג'יהאד נדרשת לעזוב את הרצועה בתוך 24 שעות, תוך כדי שחרור כל החטופים והסגרת כל מאגרי הנשק. בתמורה, הפסקת אש מיידית תיכנס לתוקפה, השליטה על הרצועה תועבר לכוח שיורכב מקואליציה בינלאומית, שיעסוק גם בפירוז וגם בשיקום הרצועה. ישראל צריכה כמובן להסכים מיד, וגם להודיע: יש לנו עניין בהפסקת הסבל, בשחרור החטופים, בהסרת איום הרקטות והטרור ובשיקום הרצועה. ואם ישראל לא תוכל לגייס את ראשי מדינות ערב או המערב ליוזמה כזאת - היא יכולה ליזום מהלך כזה גם לבדה. לא יהיה כלי תקשורת בעולם שיוכל להתעלם ממנה.
מה יקרה אם תוגש הצעה כזאת? יש שתי אפשרויות. האחת, שיופעל לחץ על חמאס, גם מצד מדינות ערביות, לקבל את ההצעה. הרי המשך הלחימה מזעזע את דעת הקהל, שעלולה להיות מופנית גם נגד חלק ממנהיגי מדינות ערב. יש כבר סימנים שזה קורה בירדן ובמצרים. ואם ההצעה תתקבל - הרווח של מדינות ערב, ובוודאי של ישראל, יהיה אדיר. גם שחרור החטופים, גם סילוק מנהיגות חמאס, גם מניעת פלישה קרקעית שתגבה מחיר גבוה בחיים אדם וגם פירוז הרצועה. אין צורך באשליות. יש סיכוי גבוה יותר שצמרת חמאס תסרב, תוך כדי שיגור עוד מטחי רקטות. מה אז? אתם רואים, תאמר ישראל לעולם, עשינו ונמשיך לעשות כל מאמץ כדי למנוע את הסבל. הסכמנו להפסקת אש. רצינו למנוע פגיעה מיותרת בחפים מפשע. רצינו שיקום. אבל אם אי־אפשר להסיר את איומי הטרור והרקטות והרצחנות הזוועתית בדרכי שלום, אין לנו מנוס אלא להסיר אותם בעצמנו. משום שאין מדינה בעולם שהייתה מוכנה להמשיך ולחיות עם איום כזה על גבולה. וגם לאחר שחמאס יאמר "לא", מומלץ לחזור על ההצעה שוב ושוב, אחת לשבוע או עשרה ימים.
יש מי שיטען שמדובר בלא יותר מ"תרגיל ביחסי ציבור". ובכן, 90 אחוז מתעמולת חמאס נמצאת בתחום של הונאה. הרי האקדמיה האמריקאית, בחלקה הגדול, כבר בצד שלהם. יש להם אין־ספור שליחי תעמולה עם תואר פרופסור. וזה הולך ומתרחב. התמיכה בישראל בדעיכה. חובה לחדש אותה. חובה עליונה. אז במקום שהם יעשו לנו תרגילים, במקום שהם יעלו הצעת סרק לשחרור חטופים, שנועדו בעיקר להונאה, להטעיה ולגיוס דעת קהל אוהדת, אולי כדאי שאנחנו נציג אותם, בדיוק כפי שהם, כגרועים מדאעש, כחסידי חורבן, במקום שהם יביסו אותנו?
* * *
יורשה לי לומר שביקשתי את עצתם של אישים בכירים. הבכירים ביותר. היו לאחדים מהם הערות ענייניות. גורם בכיר שנמצא בתפקיד מפתח ושותף לדיוני הקבינט כתב לי שראשית, "הפעם הולכים עד הסוף ושום לחץ חיצוני לא יעצור אותנו". זו הקונספציה. והיא כבר נכשלה. ושנית, הוא הוסיף ש"ההצעה מצוינת". הוא רק חושב שהיא צריכה להגיע מכיוון העולם הערבי. הלוואי. יש מי שכבר העביר את ההצעה לשתי מדינות. אם משהו יזוז - הדברים יפורסמו.
