ושוב אימהות בוכות ומשפחות מתפרקות, ושוב התותחים רועמים וגבולות המדינה בוערים, ושוב תושבי הגדר עוזבים את בתיהם ולא יודעים לאיזו מציאות ישובו, ושוב חקלאי ישראל צופים במטעים, בשדות, בחממות, מלאי הפרי, ואין ידיים שיקטפו ויאספו את פירותיהם.
אך אל לנו להרכין ראש. כבר ביום הראשון כולנו הרמנו אותו, הבטנו מעלה בעיניים איתנות וחזקות. עטפנו את המשפחות השכולות ומשפחות הנעדרים, את החיילים, את התושבים המפונים ואת החקלאים. ידיים עובדות הושטו לסייע באהבה וקוטפות במרץ ככל שניתן, בקו העימות בצפון, מכל טוב אדמת הארץ הפורייה והמניבה.
מיום שבת השביעי לאוקטובר הנני כאילו לבוש מדים, כמו כל החקלאים, שלא עזבו את ביתם ואת אדמותיהם, קוטפים ומסייעים ככל שניתן ושומרים כל העת על הגבולות. על המדינה להבין כי שמירה על חקלאיה היא שמירה על גבולותיה ועל ביטחון המזון של אזרחיה, והחקלאות היא אבן יסוד משמעותית בעתידנו הלאומי.
אל מול עיני עומד תמיד אח שלי, רס"ן איתן בלחסן ז"ל, כשמו כן הוא, שנהרג ב־22 בפברואר 1999, במבצע צמצום טווח, בהתקלות מול מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון, עת פיקד על סיירת הצנחנים, והוא רק בן 30. איתן גדל על ערכי החקלאות, אהבת ההתיישבות והמולדת. יודע אני כי הוא רואה אותנו, מחבק ומצפה שיחד נמשיך לצעוד, לעשות ולפתח בכל הכוח.
על כולנו יחד כעת לתמוך, לעזור ולהתפלל. שישובו החטופים, שחיילנו, בהם בני יקירי, ישובו בשלום ממשימתם, שהעורף יישאר חזק. על המדינה לתמוך ולחזק את ענפי החקלאות והחקלאים, ואנחנו נמשיך לזרוע ולשתול ולקטוף את תוצרתנו בבטחה בארצנו האהובה והיקרה, למען קיומנו ועתידנו כאן.
ירון בלחסן הוא מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל
