אִבְחַת הַכְּאֵב, שִׁתְּקָה מִלּוֹתַי,
שֶׁמֶשׁ מְלֻוֶּה בַּחֹשֶׁךְ, רָמְסָה יָמַי.
אֵיךְ אוּכַל לְשַׁתֵּף אֶתְכֶן בְּנוֹתַי? בְּעוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים שֶׁנֶּחְרְבוּ,
בִּפְעִימוֹת מוּאָצוֹת שֶׁרָקְדוּ אֶל מוֹתָם, בַּלְּבָבוֹת שֶׁזְּמַנָּם תַּם.
יְלָדִים שֶׁהִתְיַתְּמוּ, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהָכִיל?
אֲחִיזוֹת יָדַיִם שֶׁלְּנַצֵּחַ נִפְרְמוּ, הַאִם הֶעָבָר לְעוֹלְמֵי עַד יוֹבִיל?
לְוָיוֹת בִּמְקוֹם חֲתֻנּוֹת, דְּמָעוֹת בִּמְקוֹם בְּרִיתוֹת,
מַדִּים שֶׁהֶחְלִיפוּ חֲלִיפוֹת, לוֹחֲשׁוֹת הַשְּׁתִיקוֹת.
אִמָּא וְאַבָּא, תָּלוּ לָכֵן בָּלוֹנִים עַל הַקִּיר,
הם עֲדַיִן שָׁם, שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר,
עוֹלָם שֶׁנָּדַם.
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, רֵיק מִשְׁמֵשׁ חֲשׁוּכָה,
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְווֹתֵינוּ, קְרוֹבָה הִיא הַבְּרָכָה.
