הם לומדים בפקולטה ע"ש אריה בורנשטיין, הנדבן היהודי המשלם את משכורות המרצים ועוזרי ההוראה. הם מקשיבים להרצאות וסמינרים באודיטוריום ע"ש משפחת אזולאי היהודית, שהקימה אותו מכספה. הם משתתפים בפעילות ספורט במרכז לחינוך גופני ע"ש עמותת משפחת מיכאלי היהודית. הם מקבלים סטיפנדיות שנתיות ומגורים מוזלים מקרנות ע"ש בית השקעות שוורץ ופולנסקי. ובסיום ההרצאה, המחקר, הסמינריון ושיעור השחייה הם יוצאים למדשאת המוסד להשכלה גבוהה שלפחות שליש ממשאביו ועתודותיו מקורם ביהדות ארצות־הברית, וצועקים בגרון ניחר: "פלסטין חופשית מהים עד הנהר", "מדינה יהודית - מדינת אפרטהייד", "כל הכבוד לשאהידים" ועוד כגון אלה. הנדבנות היהודית לא רק שלא ציננה את הפוביה האנטי־ישראלית במוסדות להשכלה גבוהה במערב, היא ככל הנראה הלהיטה אותה. לא יהיה לכן זמן יותר נכון מהנוכחי לבחון אותה מחדש ולסגור, זמנית לפחות, את הכיסים ואת הקופה. טוב שכסף של תרומות לא קונה תמיכה פוליטית, לא טוב שהוא קונה רק שנאה.
ולמרות הרושם, העולם לא כולו נגדנו. ממש לא. בשם מי, למשל, מדברות אגודות הסטודנטים בקמפוסים כשהן מזדהות עם "לוחמי חמאס"? מתוך כ־23 אלף חברות וחברים באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת אוקספורד הבריטית, רק 15 אחוז השתתפו בהצבעה להנהלת האגודה, וראשה החדש דנטול חוסיין זכה ב־920 קולות תמיכה בלבד. חברי הנהלה נוספים קיבלו עוד פחות. הם משתמשים במעמדם כדי ליצור רושם של ייצוג כלל ציבור הלומדים באוקספורד. הם לא. בקמפוס היפה של אוניברסטת סטנפורד בקליפורניה לומדים 9,500 סטודנטיות וסטודנטים. בבחירות לניהול האגודה שלהם השתתפו 13 אחוז מבעלי זכות הבחירה. בהפגנת אנטי־ישראל בקמפוס, שצולמה מכל זווית אפשרית ושקראה, לא במסווה, לחיסולה של ישראל, השתתפו בין 50 ל־80 סטודנטים, כולם מההתיישבות המוסלמית בסביבה.
התמונה בקמפוסים אחרים לא שונה מהותית. מרצה אחד כותב משהו מקומם בפייסבוק, מרצה אחת מצייצת, מרצה שלישי מעלה הגיגים באתר אינטרנט נידח, 100 מפגינים בני 18 נושאים כרזות עם שגיאות כתיב ושגיאות גיאוגרפיה. הרוב המכריע חולף לידם בשתיקה, מושך בכתפיים. לא תופעה חדשה: המיעוט המיליטנטי עשוי לשתק לזמן מה את יכולת החשיבה והפעולה של הרוב המתון. הוא לא יצליח להתמיד בכך, לא בדמוקרטיות.
ההפגנות ברחוב נגד ישראל הפכו ל"המוניות" רק בערים שבהן מתגורר מיעוט מוסלמי גדול מאוד, כמו לונדון, מאלמו וברלין. לפי סקרי דעת קהל מקיפים, כ־70 אחוז מהציבור המערבי בגיל 35 ומעלה מצדד בישראל. בקרב הצעירים התמונה שונה: כחמישית מבני 18 עד 25 מצדדים בצד הפלסטיני, בערך אותו אחוז בצד הישראלי, ולכל השאר לא אכפת. הם בכלל לא מבינים על מה שואלים אותם.
התבטאויות של דוברי הממשלה בסגנון "העולם כולנו נגדנו", "שואה שנייה" ו"מלחמת עצמאות שנייה" לא משקפות את המציאות, מחלישות את החוסן הלאומי ומשרתות את חברי הממשלה, ובעיקר את ראש הממשלה המציג את עצמו כבן־גוריון חדש. אחרי שננצח את חמאס, ואפילו לפני, צריך יהיה להתגבר גם על זה.
