"יש לי שתי מטרות: להחזיר את החטופים ולנצח במלחמה. כל היתר - פחות חשוב כרגע", אמר אתמול שר הביטחון יואב גלנט בפגישתו הראשונה עם משפחות החטופים והנעדרים. בדבריו, התייחס השר לדאגה הכבדה שהתעוררה לשלום השבויים, עם הרחבת הפעולה הקרקעית של צה"ל בעזה: "אם לא ייווצר על חמאס לחץ צבאי - לא יתקדם דבר. המהלך הקרקעי שזור במאמץ להשבת החטופים ונועד בין היתר גם כדי להגדיל את הסיכוי להשיב את אנשינו. הם רוצים למוטט את החברה הישראלית מבפנים והם משתמשים בחטופים באכזריות".
אתמול נפגשו נציגי משפחות גם עם נשיא המדינה יצחק הרצוג בבית הנשיא בירושלים. נועם דן וג'קי לוי, בני המשפחה של עופר, סהר וארז קלדרון ששבויים בידי חמאס, סיפרו כי "הנשיא אמר ששחרור החטופים והחזרתם הוא האינטרס העליון של מקבלי ההחלטות - וטוב שאמר, כי זה לא היה ברור לנו". ענבל, קרובת משפחתו של טל שוהם שחטוף גם הוא, אמרה בתום הפגישה: "ממה שאנחנו מבינים יש הרבה דברים שנעשים והם לא לפרסום. יש אולי אופטימיות זהירה".
האכזבה מהממשלה
ואולם, לצד האופטימיות הזהירה שמביעים חלק מבני המשפחות, נשמעת גם ביקורת חריפה מאוד על התנהלותו של מתאם השבויים והנעדרים, גל הירש. במוצאי השבת קיים הירש פגישת זום עם נציגי המשפחות, ולאחר שנשאל מה הוא מתכוון לעשות כדי להשיב את יקיריהם – העידו המשתתפים כי הוא העביר את כולם למצב מושתק. "מבחינתי זה היה הייצוג המושלם למה שאנחנו, בני משפחות החטופים, מרגישים בשלושת השבועות האלו. כשאנחנו מבקשים תשובות – שמים אותנו על מיוט (מצב השתק) ולא רוצים לשמוע אותנו", אמר אתמול גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת, שנחטפה מבית הוריה בבארי.
לדבריו, הירש מנה משימות שעל משפחות החטופים לבצע כדי לשפר את מאמצי ההסברה. "בין היתר הוא אמר שאנחנו צריכים להתראיין, לספר על כל אחד מהיקרים שלנו, איזה אנשים הם", סיפר דיקמן. "התפרצתי לדבריו ואמרתי – 'לפני שאתה מחלק לנו משימות, נשמח לדעת מה אתה עושה בשביל להחזיר את החטופים הביתה'. ואז אמא נוספת הצטרפה אליי ואמרה – 'לא עליתי לשיחה הזאת כדי שתגיד לי איך לדבר על הבן שלי'".
מאז ששיתף על תחושותיו אחרי השיחה עם הירש, גיל מקבל תגובות רבות של הזדהות מצד בני משפחות חטופים. "אני מקווה שמישהו בסביבת ראש הממשלה יודע כמה זה חשוב לנו לראות את תמונת הניצחון האמיתית במלחמה – של כל החטופים חוזרים בשלום הביתה".
שרון שרעבי, שאחיו יוסי חטוף ואחיו השני אלי נעדר, אמר אתמול ל־ynet Live כי "התחושה של המשפחות היא שהתגובה של ממשלת ישראל, של גל הירש – כמי שממונה על משפחות החטופים והנעדרים – הייתה מאוחרת מדי, ציפינו שהקשר יהיה הרבה יותר צמוד”.
מירב לשם גונן, אמה של רומי שנחטפה לעזה, התראיינה גם היא וציינה כי לא נכחה בפגישת הזום המדוברת. "צריך לשאול את הירש אם הוא עושה הכל, ולראות את התוצאות בשטח", טענה. "יברגע שכל אדם ימונה מטעם הממשלה ויקשיב לצרכים שלנו - זה יעבוד נכון. גל עושה מאמץ, צריך לשמוע ממנו. אין לי ביקורת - יש לי דרישה".
סרטים צהובים כסמל למאבק
על הזרוע, על המרפסות, על התיק או על המכונית: בני משפחות החטופים והנעדרים החלו לחלק סרטים צהובים ולקרוא לציבור לענוד או לתלות אותם, כסמל בינלאומי למאבקם.
סרט צהוב מוכר בעולם כסמל להמתנה לשובם הביתה של שבויי מלחמה, ועדויות על נשים שענדו סרטים ומטפחות צהובות בציפייה לאהוב שישוב הביתה מופיעות כבר בתקופת מלחמת האזרחים בארצות־הברית, במאה ה־19.
בארץ הסרטים הצהובים כסמל להשבת החטופים הופיעו לראשונה בשנת 85', בעסקת ג'יבריל, כשאמו של יוסף גרוף תלתה סרטים צהובים ברחוב מגוריו לקראת שובו. גם בשנת 2010, עם המגעים לשחרורו של גלעד שליט, חולקו אלפי סרטים צהובים ברחבי הארץ שנתלו בקריאה להזדהות עם המאבק.
היום משפחות רבות בוחרות לענוד את הסרט על פרק היד, גם כהזדהות עם הצמיד שחולק למבלים במסיבת נובה.
