יום שני, 30.10
עדיין במלון. בגלל מבצע חרבות ברזל אני נמצאת ברחוב ברזל. הכל ברזל, אבל השיניים שלי נשברו אתמול דווקא מפרוסת לחם.
אלה לא השיניים המקוריות, אלא תותבות המולבשות על שתלים. מיכאל, טכנאי השיניים שלי משדרות, סידר לי אותם זמנית, לפני שנסעתי לאיסטנבול עם טובה.
ידעתי שהשיניים שלי על זמן שאול. לא שיערתי שגם טובה.
מדובר רק על שלוש שיניים, אבל במיקום אסטרטגי. כל פעם שניסיתי להגיד מילה בט' כמו טובה או איסטנבול, השיניים עפו לי מהפה.
תמי, מתנדבת מעיריית תל־אביב, סידרה לי תור למרפאת חירום. רופא שיניים תורן, ערבי לפי המבטא, הגיע במיוחד לטפל בי.
הוא אמר שזו עבודה לטכנאי והתיקון זמני.
אבל בינתיים אני כבר יכולה להגיד טובה ואיסטנבול.
ותמי.
אבל לא בלי לבכות.
