הלב נשרף והבטן מתהפכת למראה התמונות והסרטונים שמגיעים משדה הקרב ומהסיפורים של משפחות הנרצחים, החטופים והפצועים. אחרי כמה ימים מסויטים כאלה אפשר וצריך "לקום מהשבעה", להרים את הראש ולחשוב על מחר. כאיש חינוך שליווה במרוצת השנים מאות צעירות וצעירים שבגרו ולבשו מדים, הלב שלי נודד אל מיטב לוחמינו שמסכנים כעת את חייהם ועושים מעשי גבורה של ממש. הם תוצר של מערכת החינוך הישראלית. לא כאלה שמתעסקים בפוליטיקה או באינטרסים. הם משלנו, מלח הארץ.
הלוחמים חיילי העורף עצרו את חייהם, השאירו את משפחתם בבית והתגייסו כדי לקחת חלק במאמץ המלחמתי ובהגנה על המדינה. הגיוס הרב מעיד גם על מערכת חינוך שמצליחה להטמיע את הערכים החשובים באמת ומסייעת לדור הצעיר בעיצוב דמותו הבוגרת. בתור אנשי מערכת החינוך אנו מסתכלים לא פעם על הישגים לימודיים ועל הצטיינות תלמידינו, אבל ישנם הישגים נוספים שבעיניי חשובים לא פחות ואף יותר. אולי אנחנו במדינת ישראל לא נמצאים במקום הראשון במדדים העולמיים במתמטיקה או בכימיה ואין לנו מאה אחוזים בזכאות לבגרות, אך בערבות הדדית, נתינה, תרומה לקהילה וחוסן אנו ללא ספק מספר אחת. העשייה הערכית, הענפה והמגוונת שאנו מנחילים לתלמידינו היא כוחה של מערכת החינוך, כוחה האמיתי של מדינת ישראל.
הכותב הוא מנהל תיכון טכנולוגי "עתיד מחנה נתן" בעיר.
