שנה בדיוק עברה מאז רכש אילון מאסק את טוויטר, ובמהלכה הוא הפך לגיבור של הימין הלאומני ברחבי העולם, חולק איתו טינה יוקדת לליברליזם ולשלטון דמוקרטי. הברית הזו לא פסחה על הימין בישראל, שבשנים האחרונות חבר גם לימין הטראמפי בארה"ב וגם לימין האוטוקרטי במזרח אירופה. ההבדל הוא שבניגוד לימין העולמי, הימין הישראלי הוא גם יהודי, וסיפור האהבה עם מאסק חייב עצימת שתי עיניים מול היותו של מאסק – בכובעו כבעלים של פלטפורמת מדיה חברתית חשובה – אחד ממפיצי האנטישמיות הגדולים בעולם. אבל למעלה משלושה שבועות אחרי השבת הנוראית של 7 באוקטובר, מתברר, ביותר מתחום אחד, כי עצימת עיניים לא מעלימה את הבעיה – היא רק גורמת לא להיות מוכנים אליה כשהיא מתפוצצת בפנים.
בשבת הודיע מאסק כי יציע את שירותי האינטרנט מהלוויין של חברת סטארלינק, השייכת ל־SpaceX, לארגוני הסיוע לפלסטינים בעזה. שירות האינטרנט בעזה קרס במהלך פעילות צה"ל ביום שישי. ההודעה הגיעה, בין היתר, בתגובה לבקשה של משתמשת תומכת חמאס, שרק בשבוע שעבר צייצה את הקלישאה האנטישמית המוכרת על "נאמנותם הכפולה" של יהודים בממשל ביידן. במקביל שיתף מאסק ציוץ של חשבון פרו־איראני, ובו תמונה שמראה את איראן מוקפת בבסיסי צבא אמריקאיים והכיתוב: "תראו איך הם מציבים את המדינה שלהם קרוב לבסיסי הצבא שלנו". מאסק, חובב בדיחות קרש משנות ה־80, הוסיף: "Oh the Irany", משחק מילים על "או, האירוניה", ושלח את הציוץ ל־161 מיליון עוקביו.
זה לא צריך להפתיע. כל מה שמאסק עשה מאז רכש את טוויטר באוקטובר שעבר, במחיר המופקע של 44 מיליארד דולר, הוביל להפיכת הפלטפורמה לביצה של שנאה, דיסאינפורמציה ואנטישמיות. בשבוע שעבר פירסם "הוושינגטון פוסט" כי מספר האנשים שמצייצים באופן פעיל בטוויטר ירד ביותר מ־30%, קהילות שלמות נטשו, והחברה – שמאסק שינה את שמה ל־X – מאבדת מפרסמים והכנסות.
כשמאסק רכש את טוויטר הוא הסביר זאת במניעים של "שמירה על חופש הביטוי", אבל בשנה החולפת הסתבר כי הגרסה של אילון מאסק לחופש הביטוי היא למעשה "החופש לייצר שנאה בלי להסתבך בצרות". טוויטר גם הפכה למקום שבו מוכחת נכונות "תיאוריית הפרסה" הפוליטית, לפיה הימין הקיצוני ביותר והשמאל הקיצוני ביותר מאוד דומים זה לזה, וזה כנראה אף פעם לא היה ברור יותר מאשר מאז 7 באוקטובר.
הפיקוח הוסר
מעט אנשים מחוץ לטוויטר שמעו אי פעם את השם ג'קסון הינקל, אבל בתוך הביצה הזו, הוא מלך. איש ימין קיצוני עם 1.7 מיליון עוקבים ואחד ממפיצי הפרופגנדה הגדולים ביותר בפלטפורמה. מאז 7 באוקטובר הוא עובד רק בדבר אחד: תעמולת פרו־חמאס שמורכבת מצילומים שנלקחו מאירועים אחרים לגמרי, בעיקר בסוריה, קטעי וידיאו ערוכים והפצת שקרים בלי למצמץ. בסוף השבוע הוא העלה ציוץ עם שורת טענות מרתיחות דם, כולל ש"חמאס ירה רק ב־100 אנשים, רובם מתנחלים", ואמר כי הן פורסמו ב"תחקיר של עיתון 'הארץ'". הגיעו דברים עד כדי כך שחשבון הטוויטר באנגלית של "הארץ" פירסם תגובת הפרכה "לשקרים האלה שאין להם שום בסיס בשום דיווח שלנו".
ליד שמו של הינקל יש וי כחול, מה שבעבר היה אינדיקציה לחשבון מאומת ומוכח שאפשר היה לסמוך על דיווחיו במהלך אירועים חדשותיים גדולים ומהירים. היום, הווי הכחול הוא רק אינדיקציה לכך שבעל החשבון משלם לאילון מאסק שמונה דולרים מדי חודש ובתמורה מקבל אימוג'י, ומשמעותי הרבה יותר: תעדוף מלמעלה ברמת הנראות וההפצה. כיוון שלמעשה אין יותר שום פיקוח על מה שאפשר ואי־אפשר לומר בטוויטר, הפכה הפלטפורמה – שפעם הייתה כיכר העיר גם בימי מלחמה וגם בימי מונדיאל, והזינה תנועות חברתיות כמו מי טו ו־Black Lives Matter – למרכז מבעבע של שנאה, גזענות ואנטישמיות. הרבה מאוד אנטישמיות.
על חלק גדול מזה אחראים אנשי "עליונות לבנה" שהושעו בעבר מטוויטר ומאסק החזיר אותם בשם "חופש הביטוי". מדובר בלפחות 65 חשבונות של ניאו־נאצים מוכרים. לכל האנשים האלה יש עכשיו וי כחול ליד השם, וכל מה שהם מצייצים זוכה לתפוצה אוטומטית מוגברת. בשלושת השבועות האחרונים, אנשי העליונות הלבנה האלה מעמידים פנים כאילו הם פרו־פלסטינים, ודרך זה דוחפים עוד ועוד ציוצים אנטישמיים. משתמש בשם לוקאס גייג', חייל מארינס לשעבר ואוהד גלוי של היטלר, צייץ כי הוא "עומד לצד הפלסטינים". זה הוסיף לו מיד עשרות אלפי עוקבים, וכל אלה גם קיבלו ממנו ציוצים כמו "היהודים הרגו 60 מיליון, זו תמיד הייתה התוכנית שלהם לגבי העולם".
פעם אפשר היה לדווח על ציוצים כאלה וברוב המקרים היו ננקטים צעדים, אבל מאסק פיזר את המחלקה שתפקידה היה לנטר ציוצי שנאה, והיום אין שום דבר שיכול להביא להשעייתו של משתמש. גולש שמדווח על חשבון שמצייץ, למשל, "לשלוח את היהודים לתנורים", מקבל את התגובה האוטומטית: "הציוץ הזה לא עובר על תנאי השימוש".
לטוויטר נולדה אמנם ביולי השנה רשת מתחרה, Threads של מארק צוקרברג, שבינתיים היא רשת נקייה מאנטישמים ושאר נאצים, כי בניגוד לטוויטר, יש בה ניטור תגובות והיא משעה חשבונות וחוסמת תכנים בעייתיים מהר מאוד. לפני המלחמה היו אפילו תלונות שהיא חוסמת מהר מדי, כי לא רוצים כלל שתהיה פוליטיקה ברשת. ואולם עם כ־23 מיליון המשתמשים שיש לה כרגע – פחות מחצי ממספר המשתמשים של טווויטר – למאסק אין כרגע סיבה דחופה לדאגה. Threads היא אמנם פלטפורמה הרבה יותר נעימה, אבל גם לא מעניינת מספיק.
השנאה כמודל עסקי
מאסק לא רק שאינו מוטרד מכל הפעילות הגזענית והאנטישמית ברשת שלו, מדובר למעשה במודל העסקי שלו. למשל, ב־9 באוקטובר הוא המליץ לעקוב אחרי חשבון בשם War Monitors. זה חשבון שידוע כמקור לדיסאינפורמציה, אבל מאסק טען כי "זהו מקור אמין של חדשות מלחמה". במקרה או לא, בדיוק אותו חשבון פירסם בעבר צילום מסך לפיו קיבל מטוויטר יותר מ־16,000 דולר כחלק מהתמריצים של מאסק ל"יוצרי תוכן". אף אחד לא יודע אם זה נכון, ועיתונאים שפונים לטוויטר לתגובה מקבלים מענה אוטומטי שמבקש מהם "לנסות יותר מאוחר". לפחות זה כבר לא האימוג'י של צואה שהיה פעם המענה האוטומטי לפניות כאלה.
הציוץ של מאסק שהמליץ על War Monitors נותר באוויר שלוש שעות לפני שנמחק, ועד אז ראו אותו 11 מיליון אנשים והחשבון השיג מאות אלפי עוקבים חדשים. תחקיר של "וושינגטון פוסט" גילה כי את החשבון מנהל מישהו מלונדון שיש לו, כמה לא מפתיע, היסטוריה ארוכה של פוסטים אנטישמיים. חשבון אחר עליו המליץ מאסק, sentdefender, שייך לאיש צבא אמריקאי מג'ורג'יה שתומך בפלישה הרוסית לאוקראינה. הוא הפיץ בעבר דיווח על פיצוץ ליד הבית הלבן. פיצוץ לא היה, אבל המניות בוול סטריט צללו למשך כמה שעות.
שני החשבונות האלה הם חלק מקבוצה קטנה של פחות מעשרה חשבונות שלפי חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון, השיגו יותר מ־1.6 מיליארד צפיות משולבות בשלושת הימים הראשונים של המלחמה. הם משיגים באופן כללי הרבה יותר צפיות מחשבונות של אמצעי תקשורת מבוססים, למרות שיש להם פחות עוקבים. "רבים מהחשבונות הללו קיבלו קידום מאילון מאסק", כתבו החוקרים, "בין אם באמצעות המלצה ישירה או באמצעות תשובה מהחשבון של מאסק לתוכן שלהם, מה שעשוי להסביר חלק מהדומיננטיות שלהם בקהילת החדשות בטוויטר".
כל זה קורה פחות מחודשיים אחרי שמאסק יצא למאבק פומבי נגד הליגה נגד השמצה, כי זו הפסיקה – זמנית – לפרסם בטוויטר בטענה שהפלטפורמה לא עושה מספיק כדי לעצור את הצונאמי האנטישמי שנוצר בה. התגית BanTheADL#, שדרשה להשעות מטוויטר את הליגה נגד השמצה והחלה בווידיאו של ניק פואנטס, אחד הניאו־נאצים הבולטים בארה"ב, הובילה את רשימת הטרנדים בטוויטר במשך כמה ימים.
מה שהופך את מה שמאסק עושה בטוויטר לכל כך מטריד הם לא רק 161 מיליון העוקבים, ואפילו לא העובדה שהוא האיש העשיר בעולם, אלא העובדה שיש לו כוח שספק אם היה אי פעם לאדם פרטי. מאסק צבר לאורך השנים חוזים ממשלתיים בקנה מידה שמשאיר היסטוריונים המומים. נאס"א, למשל, יכולה עכשיו להגיע לחלל רק דרך טילי שיגור של חברת SpaceX שלו; חברת טסלה מחזיקה ב־60% מתחנות ההטענה של מכוניות חשמליות בארה"ב, מה שמגביל כל ניסיון להרחיב את תעשיית המכוניות החשמליות; חברת הלוויין סטארלינק שולטת באמצעי הקשר היחידים של צבא אוקראינה בחזית מול רוסיה, ועשויה לעקוף את ממשלת ישראל בכל הקשור לאמצעי התקשורת בעזה; טוויטר זו חממה אנטישמית; ועכשיו מסתבר שמאסק גם בצד של איראן. סך הכל, נראה שהנסיעה של ראש הממשלה נתניהו במיוחד לפגישה עם מאסק בסן־פרנסיסקו אולי לא הייתה מוצלחת במיוחד.
