מאז הטבח הנורא בעוטף עזה לפני מעט יותר משלושה שבועות, מצאו את עצמם ערביי ישראל במצב קשה, כמעט בלתי אפשרי.
בסקר שנערך אחרי הטבח התברר ש־80% מערביי ישראל מתנגדים לו. 5% הביעו תמיכה בטבח, היתר סירבו להשיב מה דעתם בנושא. מפכ"ל המשטרה, יעקב שבתאי, החמיא לפני כשבוע להתנהגות של ערביי ישראל במהלך המלחמה, ולמעשה השיב בדבריו לשר איתמר בן גביר, שהתריע מפני אירועי "שומר החומות 2".
אולם בשטח התמונה בעייתית. רבים מערביי ישראל מספרים על הידרדרות דרמטית ביחסים עם היהודים, ומציינים כי הם נאלצים להתמודד עם גילויי שנאה, גזענות ולעיתים אף אלימות. "היחסים בין הערבים והיהודים בתוך ישראל ידעו עליות ומורדות בעקבות אירועים ביטחוניים שונים לאורך ההיסטוריה, אולם בתקופה זו אנו עדים להידרדרות חסרת תקדים", מספר סאיד עיסא, ראש הוועד העממי בכפר קאסם, "לצערי הרב, אנו עדים לפגיעה בזכויות של אנשים תמימים רק בגלל מוצאם, כשממול ישנה שתיקה לא מובנת של הרשויות. קיבלנו עשרות פניות מאנשים שפוטרו בלי שום סיבה. בחלק מהמקרים אף נאמר למפוטרים שפשוט לא רוצים ערבים. כולנו תקווה שהקול השפוי יתעשת בזמן כדי לעצור את כדור השלג המתגלגל. כשהמלחמה תגיע לסופה, היהודים והערבים ימשיכו לחיות ביחד. חשוב להגיע ליום הזה בלי פגיעה בלתי הפיכה ביחסי האמון ההדדיים".
נהג המונית אחמד אבו מוך, תושב באקה אל גרביה, הסיע בשנה האחרונה ילדה יהודייה עם צרכים מיוחדים למסגרת החינוכית שלה. לנסיעות הצטרפה מלווה, גם היא מבאקה אל גרביה. "לפני כמה ימים קיבלתי הודעה שהילדה אמורה לחזור לבית הספר אחרי שפיקוד העורף שינה את ההנחיות", הוא מספר, "התקשרתי לאמה כדי להודיע לה שאגיע לאסוף את הילדה, והיא אמרה, 'היא תהיה מוכנה בבוקר'. לאחר זמן קצר קיבלתי הודעה מבעלה, 'אני מבקש אך ורק נהג ומלווה יהודים'. זה היה מאוד מאכזב. לא יכול להיות שמתייחסים אלינו כאילו אנחנו האויבים שלהם למרות שעשינו את עבודתנו במקצועיות וביושר. אני לא אשתוק על ההתנהגות הזו. בכוונתי לפנות לאחראים ולדרוש שהאב יתנצל בפנינו".
נהג אוטובוס ציבורי מאזור ואדי ערה, שעובד באזור המרכז, סיפר: "אני חשוף לא פעם למבטים גזעניים ושונאים מצד עמיתים יהודים לעבודה, ולפעמים יש גם עלבונות. אני מעריך שככל שהמלחמה תימשך, כך גם הגזענות תגבר. אנחנו, הערבים, נשארים ללא כתובת. המשטרה לא תעשה כלום ליהודי שיתקוף ערבי, אבל כל מילה פשוטה שערבי יגיד ליהודי תסתיים במעצר".
גם במערכת החינוך יש התנכלויות והאשמות שווא. "אני עובד כמורה כבר שנים בבית ספר יהודי", סיפר מורה ערבי המלמד באזור השרון, "ולפני כמה ימים קיבלתי הודעה שהורים של תלמידים טוענים שכתבתי הודעת תמיכה בחמאס ברשתות החברתיות, שזה שקר. התבקשתי להגיע בגלל זה לשימוע".
העלבון במגזר כבד גם בשל העובדה שאנשיו היו בין קורבנות הטבח. "כבר ביום הראשון למלחמה היו לחברה הערבית עשרים הרוגים, עשרות פצועים ושישה נעדרים", מספר ג'עפר פרח, מנהל מרכז מוסאוא, "בנוסף, עשרות ערבים מהנגב הצילו מאות יהודים באותה שבת. למרות זאת, פעילי בן גביר וסמוטריץ' פוגעים בעורכי הדין, בסטודנטים, בצוותים הרפואיים, בפועלים הערבים - בכל מרחב אפשרי. מכללות ואוניברסיטאות שלא היו יכולות להתקיים ללא הסטודנטים הערבים כמו מכללת נתניה, מכללת גליל מערבי, מכללת צפת ואוניברסיטת חיפה, החלו במסע מכוער נגדנו. גל ההסתה מאורגן על ידי אלה שנכשלו להביא שלום ונכשלו בשמירה על הביטחון. הם מנסים לגרור את האזרחים הערבים לאלימות, אבל אנחנו לא ניגרר".
למרות הכל, פרח מסתכל קדימה באופטימיות. "בסוף, אחרי כל המלחמות, יהיה כאן שלום", הוא אומר, "זאת רק שאלה של זמן ומה המחיר שכולנו נשלם. מי שצועק 'מוות לערבים', כדאי שיידע שגם אחרי המלחמה אנחנו נהיה שכנים. לא יגיעו לכאן שוודים במקומנו. הרופאים שלנו ימשיכו לטפל בחולים יהודים, העובדים שלנו לא יברחו כמו שברחו אלפי פועלים זרים, ואנחנו נמשיך לקנות מוצרים ולפרנס מאות עסקים שהיום מתנכלים לעובדים הערבים שלהם. כדאי שיקשיבו לקולות השפויים של הציבור שלנו. אנחנו מכירים את הכאב של היהודים ואת הכאב של הפלסטינים. המקום הייחודי שלנו, עם כל הכאב, הוא היתרון שמאפשר לנו להציע חזון ליום שאחרי".
