מיוונית: אהרן שבתאי
2. על שלטון החוק
אֶת עִירֵנוּ לָעַד לֹא תַּחְרִיב גְּזֵרַת הַגּוֹרָל מִפִּי זֶאוּס,
אוֹ רְצוֹן הָאֵלִים הַבְּרוּכִים, שֶׁחַיֵּיהֶם לְאֵין קֵץ;
כִּי עַזַּת הַנֶּפֶשׁ, בַּת הָאֵל הַכַּבִּיר, פּוֹקַחַת עֵינֶיהָ -
פַּלַס אַתֵנָה פּוֹרֶשֶׂת אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ מֵעָל.
אַךְ הָאֶזְרָחִים הַטִּפְּשִׁים מַשְׁלִיכִים יְהָבָם עַל הַכֶּסֶף,
הֵם עַצְמָם מִתְכַּוְּנִים לַהֲרֹס אֶת הָעִיר הַגְּדוֹלָה;
מַנְהִיגֵי הָעָם מֻשְׁחָתִים וְשַׁחְצָנוּתָם הַמֻּפְרֶזֶת
בְּהֶכְרֵחַ תָּבִיא עֲלֵיהֶם כְּאֵב וּתְלָאוֹת לְמַכְבִּיר.
כִּי אֵין הֵם יוֹדְעִים לְרַסֵּן אֶת בִּצְעָם, וּבְמֶתֶק הָאֹשֶׁר
לְהָסֵב בְּנִימוּס וְלִשְׁתּוֹת מֵהַכּוֹס בְּשַׁלְוָה.
וְהֵם מַשְׁתִּיתִים אֶת עָשְׁרָם עַל מַעֲשֵׂי זָדוֹן...
בְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב בְּקִנְיָן חִלּוֹנִי אוֹ בִּרְכוּשׁ קֹדֶשׁ
הֵם לְמַלְקוֹחַ פּוֹנִים, וְגוֹנְבִים מִפֹּה וּמִשָּׁם,
פּוֹגְעִים בְּחֻקֶּיהָ הַנַּעֲלִים שֶׁל אֵלַת הַצֶּדֶק,
אַךְ גַּם אִם שׁוֹתֶקֶת, יוֹדַעַת אֶת מָה שֶׁכָּעֵת וּמִקֹּדֶם,
הִיא בָּאָה אָכֵן בַּמּוֹעֵד, לוֹקַחַת נָקָם עַל הַכֹּל.
אֲזַי אֶת הָעִיר פּוֹקֶדֶת מַחֲלָה וּמְכַרְסֶמֶת כְּנֶמֶק,
עָט עָלֶיהָ עַד מְהֵרָה נֶגַע בָּזוּי שֶׁל עַבְדוּת,
גּוֹרֵם לְפִלּוּג בֵּין אַחִים וּמְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ אֶת הַקֶּטֶל,
זֶה הַמַּכְרִית בְּיָדוֹ הַרְבֵּה עֲלוּמִים מְתוּקִים.
כָּךְ הַשּׂוֹנְאִים מַחְרִיבִים אֶת חֶמְדַת לִבֵּנוּ אָתוּנָה,
הַלֹּא אֵין לַנְּבָלִים דֶּבֶק טוֹב מֵאֲשֶׁר קְנוּנְיָה.
אֵלֶּה תְּלָאוֹת כָּל הָעָם, שָׁעָה שֶׁהֲמוֹן פּוֹשְׁטֵי רֶגֶל
נֶאֱלָצִים לַעֲזֹב אֶת בֵּיתָם וְלִגְלוֹת לַנֵּכָר,
מוּצָאִים לְמִמְכָּר, עֲבָדִים מֻשְׁפָּלִים, נְתוּנִים בַּשַּׁלְשֶׁלֶת.
עַד מְהֵרָה צָרָתוֹ שֶׁל הַכְּלָל מַגִּיעָה אֶל כָּל בַּיִת,
כְּבָר שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר מְמָאֲנִים לְעָצְרָהּ,
וְהִיא מְדַלֶּגֶת מֵעַל לַגָּדֵר הַגְּבוֹהָה וּבְלִי קֹשִׁי
מוֹצֵאת אִישׁ בְּבֵיתוֹ אֲפִלּוּ נֶחְבָּא בַּפִּנָּה.
אֶת זֹאת לִבִּי מְצַוֶּה לְהַתְרִיעַ לִפְנֵי בְּנֵי אַתוּנָה:
עַד כַּמָּה חֹסֶר הַחֹק זוֹרֵעַ הֶרֶס בָּעִיר,
בְּעוֹד שֶׁשִּׁלְטוֹן הַחֹק מְגַלֶּה בָּהּ שְׁלֵמוּת וְגַם סֵדֶר,
הוּא הַמְּסֻגָּל לְהָבִיא אֶל הַכֶּלֶא פּוֹשְׁעִים,
הוּא מְפַשֵּׁר, מַדְבִּיר אַלִּימוּת, מְדַכֵּא אֶת הַבֶּצַע,
הוּא מְיַבֵּשׁ פִּרְחֵי הַרְסָנוּת בְּעוֹדָם בְּאִבָּם,
הוּא מְיַשֵּׁר, עִוּוּת דִּין, וְאֶת קְשִׁיחוּתוֹ שֶׁל הָרַהַב
שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל הַחֹק שָׂם קֵץ לָאֵיבָה, וְהוּא הַקּוֹבֵעַ
שֶׁבְּכָל אֲתַר הָאָדָם נַעֲשֶׂה שָׁפוּי וְנָאוֹר.
3. הענקתי לעם זכויות
הֶעֱנַקְתִּי לְעַם זְכֻיּוֹת בְּדִיּוּק עַל פִּי הַמַּגִּיעַ,
מִבְּלִי לִגְרֹעַ דָּבָר אַךְ גַּם מִבְּלִי לְהַפְרִיז;
אֲשֶׁר לְבַעֲלֵי הָעָצְמָה הַמְּעוֹרְרִים קִנְאָה בְּעָשְׁרָם
דָּאַגְתִּי גַּם לָהֶם, שֶׁלֹּא יְקֻפְּחוּ בִּמְאוּמָה.
עָמַדְתִּי וּבְמָגִנִּי הַמּוּצָק סוֹכַכְתִּי עַל אֵלֶּה וְעַל אֵלֶּה,
וּמִשְּׁנֵי הַמַּחֲנוֹת הַנִּצִּים מָנַעְתִּי נִצָּחוֹן מְעֻוָּת.
...
כֵּיוָן שֶׁמּוּטָב לוֹ לָעָם לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת מַנְהִיגָיו,
לֹא מְשֻׁחְרָר מִדַּי וְלֹא נָתוּן לְדִכּוּי:
כִּי הַגֹּדֶשׁ מוֹלִיד שַׁחְצָנוּת כְּשֶׁעֹשֶׁר גָּדוֹל מַגִּיעַ
לִידֵי אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁאֵין דַּעְתָּם תַּקִּינָה.
4. על הרודנות
מִן הֶעָנָן מְגִיחִים בְּרֹב כּוֹחַ בָּרָד וְגַם שֶׁלֶג,
רַעַם נוֹצַר מֵהֶבְזֵק אֵשׁ הַבָּרָק הַזּוֹהֵר.
מֵאֲנָשִׁים חֲזָקִים בָּא חֻרְבָּן עַל הָעִיר, וּכְפֶתִי
מִשְׁתַּעְבֵּד הֶהָמוֹן לְרוֹדָנוּת הַיָּחִיד.
אִם בְּלִי מִדָּה מַגְבִּיהִים בֶּן אָדָם, לֹא קַל אַחֲרֵי כֵן
סְיָג לְהַצִּיב לוֹ, אֲבָל יֵשׁ לְהָבִין זֹאת תְּחִלָּה.
מתוך: שירת יוון העתיקה, שעתיד לראות אור בקרוב בהוצאת שוקן
