25 ימים לאחר השבת השחורה, הישראלים מסרבים לשכוח את יותר מ־230 החטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס. אחד מהסמלים שאומצו במאבק להשבתם, הם הסרטים הצהובים שמחלקות משפחות החטופים והנעדרים בבקשה מהציבור לקשור אותם על רכביהם ועל פרקי ידם. הסרט הצהוב, מוכר בעולם כסמל להמתנה לשובם הביתה של שבויי מלחמה עוד ממלחמת האזרחים האמריקאית. גם בארץ, נעשה שימוש בסרטים הצהובים בעבר והם הופיעו לראשונה בשנת 85' בעסקת ג'יבריל כשאמו של יוסף גרוף תלתה סרטים צהובים בכל רחוב מגוריו לקראת שובו. בשנת 2010, עם המגעים לשחרורו של גלעד שליט, חולקו גם כן אלפי סרטים צהובים ברחבי הארץ שנתלו בקריאה להזדהות עם המאבק לשחרורו. משפחות רבות בוחרות לענוד את הסרט על פרק היד גם כהזדהות עם הצמיד שחולק למבלים במסיבת "נובה" שהסתיימה בטבח הנושא. לצד השלטים הרבים והסרטים הצהובים ששטפו את הארץ בקריאה להחזרת החטופים, בציבור הישראלי החלו לענוד גם דיסקיות ברזל המזכירות את אלו הצבאית, ועליהן כתוב "הלב שלי שבוי בעזה". עד כה, למעלה ממאתיים אלף דיסקיות נמכרו, והרווחים על סך כחמישה מיליון שקל יועברו לטובת מאבק המשפחות. "מטרת הפרויקט היא לייצר פלטפורמה הסברתית ומחויבות אישית בינינו ובין החטופים. הם הופקרו פעם אחת ואנחנו לא נפקיר אותם שוב", מסבירה אחת מיוזמות הפרויקט גל פיחוביץ, תושבת העוטף. לאחר שהמשפחות העניקו גם לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן את הדיסקית, הפעילים קוראים לציבור להצטלם עם הדיסקיות ולהעלות את התמונות לרשתות החברתיות.
מנויים
ערוצי ynet
אתרים נוספים
פנייה לכתב/ת
לכתבה זו לא התפרסמו תגובות, היו הראשונים להגיב
תגובות
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
