השיח הציבורי, הפוליטי והאינטלקטואלי בעולם המוסלמי משקף ברובו תמונה חד־ממדית ביחס למלחמה בעזה. רוב החברות, המשטרים והקהילות המוסלמיות במערב אוחזים בנרטיב מונוליטי המחולק בחדות בין עזתים סובלים לישראל "הפושעת". מדי פעם מבליחים "קולות אחרים", חלושים למדי, הממוקדים בביקורת על חמאס בגין הסבל שהסב לפלסטינים, והרבה פחות בהוקעת פשעי המלחמה שבוצעו בישראלים.
השיח בעולם האיסלאם מתאפיין בשלוש תגובות מרכזיות. הראשונה - תשבחות לפשעי המלחמה, כפי שהתבטא בעקיפין בהכרזות הקיצוניות של ארדואן שדבק בתיאור חמאס כארגון שחרור. השנייה - הכחשת פשעי המלחמה המזוויעים שבוצעו נגד ישראלים, כפי שבוטא בבוטות בידי ראניה מלכת ירדן, בכירת אש"ף חנאן עשראוי והשחקנית הערבייה־ישראלית, מונה חווא. מעבר לחוסר אמונן המגוחך בכך שמתוך המזרח התיכון רווי האלימות יכולות להיוולד זוועות כה מפלצתיות, צפויה אותה ההכחשה לחזור כבומרנג - כאשר רבים יטילו ספק באמיתות לגבי טראומות שאירעו לפלסטינים, ובראשן הנכבה שגבתה הרבה פחות קורבנות מאשר טבח 7 באוקטובר.
התגובה השלישית היא התקרבנות. במסגרתה, מתואר רק סבל תושבי עזה, ללא דיון לגבי הנסיבות שהובילו אליו, לאחריות הפלסטינים למצב הנוכחי, קל וחומר לזיקה שבין אותו סבל לטבח שבוצע בידי חמאס והביא לפרוץ המלחמה בעזה. מדובר בשלושה דפוסים החוזרים לאורך שנים בעולם המוסלמי בכלל ובמערכת הפלסטינית בפרט: הצבה עצמית קבועה כקורבן, הימנעות מביקורת עצמית וקושי להפגין אמפתיה כלפי סבלו של "האחר". כמו ב־1948, גם ב־2023 מתעקשים הפלסטינים למלא תפקיד של תוקפן הסופג מהלומות בשל האלימות שיזם, ואז זועק להתערבות חיצונית.
ברקע, ניצבת תמיכה רחבה שמעניקים אינטלקטואלים מהעולם הערבי, אנשי דת בולטים בעולם האיסלאם - שעד כה איש מהם לא נשא ביקורת משמעותית נגד טבח 7 באוקטובר - או מנהיגי השמאל הפרוגרסיבי במערב. כל אלה אוחזים מזה שנים רבות בתפיסות עולם מעוותות מבחינה ערכית ומעניקים בשלל ניתוחיהם הצדקה לפשעי מלחמה בכסות של "מאבק המדוכא נגד המדכא", המאפשר לו לנקוט כל סוג אלימות, שטנית ככל שתהא. לאלה מתווספים בכירים בארגונים הבינלאומיים המנסים לאתר "סיבות" ו"הקשר" למעשי הטבח, תוך מאמץ להבין את נפשם של הרוצחים ולפענח מהיכן נובע יצרם הרצחני. במסגרת הזאת בלט מזכ"ל האו"ם גוטייארש, שהתעקש להפגין גישה מאוזנת, לכאורה, במלחמה בעזה, מבלי לתהות כמובן לגבי הזיקה שבין המתקפה הישראלית לפשעי המלחמה הזוועתיים שביצע חמאס.
הטבח האכזרי של 7 באוקטובר והחטיפה הברוטלית של המוני חפים מפשע מתקבלים, כך נראה, בהבנה חסרת תקדים מצד רוב הממשלים והקהלים במערב - שמפנימים כי אין מדובר בעימות בין ישראל לארגון טרור, אלא במאבק בין ציוויליזציות וערכים. כל זאת, בעוד שלוחותיו הקדמיות של אותו מחנה אפל כבר נטעו אחיזה במערב, בדמות השמאל הפרוגרסיבי, וחלק גדול מהקהילות המוסלמיות העומדות בחוד החנית של המתקפה הקולנית נגד ישראל. זהו אפוא לא רק סכסוך מזרח־תיכוני, אלא מערכה היסטורית על דיוקנו הערכי והמוסרי של העולם.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן