נורית קופר (79) מקיבוץ ניר עוז, ששוחררה משבי חמאס בשבוע שעבר יחד עם יוכבד ליפשיץ, מתחילה לאט־לאט לעכל את 17 הימים שעברו עליה שם, ברצועת עזה. בזמן שהיא שוהה בבית של בתה, באחד הקיבוצים בצפון הנגב, נורית מתחילה להבין את גדול האסון שהתרחש ב־7 באוקטובר, ובפרט בעוטף עזה ובקיבוץ שבו התגוררה.
מאז שחזרה מהשבי, קופר מוקפת רוב הזמן בבני משפחה ובעיקר בנכדים שהיא כל כך אוהבת - ונמנעה מלהתבטא פומבית על חוויותיה משם. היא גם מעודכנת לגבי מספר החטופים ברצועת עזה, בהם גם בעלה עמירם קופר (84). "החטופים בחיים", היא אמרה למשפחתה, "צריך לעשות הכול כדי להחזיר אותם. אני רוצה שכל המשפחות ישמחו כמו שאני שהמשפחה שלי שמחה".
רותם קופר, בנה שמתגורר בארה"ב, שיתף לראשונה בשיחה עם ynet: "אמא בסדר וזה הכי חשוב. מבחינה פיזית היא התחזקה. יש לה שבר בכתף השמאלית עוד מהחטיפה מהבית.
"היא זוכרת פרטים, אבל לא תמיד משתפת. היא מעדיפה להתמקד בעתיד. אבא עדיין חטוף, והיא דואגת לו מאוד. הם נחטפו יחד והוחזקו יחד באותו חדר מתחת לאדמה, יחד עם עוד חמישה חברי קיבוץ. אבא כנראה הבין ששיחררו את אמא ואת יוכבד.
"בכל הזמן בשבי הם לא הבינו אם בחוץ יום או לילה. כעת היא מן הסתם רואה ומבינה מה קורה מסביב. סיפרנו לה מי נרצח ומי חטוף. היא דהייתה צריכה ללמוד על גודל האסון. היא עדיין עוברת תהליך של עיכול. כל יום זה התקדמות קלה נוספת, אבל יש עוד דרך ארוכה".
הוא סיפר כי היה לה מאוד קשה לגלות כי "רבע מקהילת ניר עוז נחטפה או נרצחה. הפוקוס העיקרי צריך להיות על איך מחזירים מהשבי ילדים קטנים וקשישים". לטענת קופר, "כל השיח מבחינתה צריך להיות סביב נושא השבויים, כי היא הרי יודעת יותר מכולם מה עובר עליהם. אנחנו יודעים שהשבויים הישראלים בחיים, וזה נותן חיזוק מסוים להמשך הדרך. זה חייב להיות נושא בעדיפות עליונה".
