"איזה עולם זה שבו הסבא מספיד את הנכד, במקום שזה יהיה הפוך?" מילמל אתמול בכאב משה, סבו של סמ"ר עדי ליאון, מעל קברו הטרי של נכדו בבית העלמין הצבאי במודיעין.
סמ"ר ליאון, לוחם גדוד צבר בחטיבת גבעתי, שנפל ברצועת עזה מפגיעת נ"ט בנגמ"ש הנמר שבו נסע, היה די־ג'יי מוכשר במיוחד. החברים מהיישוב ניל"י ומבית הספר במודיעין לא ויתרו על המסיבות שבהן תיקלט. הוא אפילו בנה לעצמו אולפן ביתי במחסן של בית המשפחה, שם עבד על הטראקים שיצר. "היית קרן אור, ילד מלא בשמחת חיים", ספד הסב. "רצית להגן על המדינה שכל כך אהבת. נפלת גיבור, חזק ושלם בדרכך. החלום שלך היה לנגן במסיבות בכל העולם, את החלום הזה כבר לא תגשים, אבל אני בטוח שאתה מנגן לכולם שם למעלה".
עדי, שסחב פציעה, לא היה אמור להיות בעזה, אך הוא התעקש לחזור לגדודו. "היית לוחם שתמיד שם את החברים לפניו", ספד לו מפקדו, רב־סרן עדן חביב. "המחלקה כולה סמכה עליך. השתתפת בלחימה בכפר עזה, שיחררת משפחות רבות".
עדי הותיר אחריו הורים, אמיר ונורית, ושתי אחיות, זהר ואורי. האם, נורית, קראה לבנה לאורך ההספד כולו בשם החיבה שבו קראה לו תמיד, "עדידוש", וסיפרה שהיה אהבת נפשה. "כשמך, היית התכשיט של המשפחה. ילד של חיבוקים, עשית הכל בביטחון. ידעת מה אתה רוצה מהחיים ומעצמך. איך אפשר להיפרד?" שאלה בכאב, "הרי רק התחלנו".
