סגן לינוי דנן עדיין מרגישה את החיבוק העוצמתי שהעניק לה אחיה התאום, סמל עדי דנן, רגע לפני שיצא מהבית, באותה שבת ארורה, 7 באוקטובר, שבה הוקפץ לגדודו, גדוד צבר בחטיבת גבעתי.
"היינו אמורים לחגוג יום הולדת 20 ב־8 באוקטובר, ביום ראשון שאחרי אותה שבת שחורה", סיפרה אתמול לינוי בכאב. "בארוחת שישי בערב הוא אמר לי כמה שהוא אוהב אותי. תיכננו בשבת ללכת למסעדה שאהבנו באשקלון, אבל האזעקות בשבת בבוקר קטעו הכל. לפני שהוא יצא לגדוד הוא חיבק אותי חזק. נפרדנו כשהוא אמר לי 'אני אוהב אותך, אני אחזור'. והוא לא חזר".
סמל עדי דנן, מיבנה, מפקד כיתה בגדוד צבר של חטיבת גבעתי, נפל עם חבריו לגדוד, מפגיעת טיל נ"ט בנגמ"ש הנמ"ר שבו היו, בצפון רצועת עזה.
"השיחה האחרונה שלנו הייתה ביום שישי", שיחזרה אתמול האחות התאומה לינוי, קצינת משאבי אנוש. "הוא אמר לנו 'לוקחים לנו את הטלפונים, אוהב אתכם' ואמרנו לו 'תשמור על עצמך'. כל השבוע האחרון דאגתי. אני מרגישה את עדי, ואתמול הרגשתי רע בגוף. בערב חזרתי הביתה מהבסיס, ובכיתי בכי של החיים. ברחוב ליד הבית, ראיתי שני חיילים במדים ייצוגיים. הסתכלתי והבנתי שיש אירוע. הם הסתכלו עליי ואני הסתכלתי עליהם. הם לא ידעו שאני אחותו. שתי דקות אחר כך ראיתי אותם בעינית. פתחנו את הדלת וכבר לא היה צריך לומר דבר".
עדי היה גדול בשתי דקות בלבד מאחותו התאומה. "הוא תמיד דאג לי ולאחותנו הקטנה, ליאור", סיפרה לינוי אתמול. "היה לו לב גדול, לב זהב. הוא אהב את החיים. היה חבר טוב, אח מושלם. היה כישרוני בטירוף, אהב כדורסל, אהב שקיעות וזריחות ובמיוחד אהב את החברה שלו, יהלי.
הוא היה מצחיק בטירוף, מסור למשפחה שלו. בן אדם רגיש, עם ערכים. הוא רצה להיות קרבי ומאוד אהב את השירות בגדוד צבר בגבעתי. לא מזמן הוא סיים קורס מ"כים ודאג לחיילים שלו.
אחרי הקרב בשבת בכפר עזה הוא התקשר אלינו וסיפר: 'אמא, הרגתי שני מחבלים'. כששאלתי אותו אם הוא רוצה לשתף ולדבר על זה הוא ענה: 'מעדיף שלא'. אבל הוא אמר לי: 'אל תדאגי, ננצח בגדול אנחנו חזקים'. עכשיו אנחנו נהיה חזקים בשבילו".
דנן הותיר אחריו הורים, ורד ויניב, ושתי אחיות, לינוי התאומה וליאור (14). "עדי ז"ל היה לוחם, שאף לעשות שירות משמעותי והתגייס לחטיבת גבעתי. הוא היה בן מסור להוריו עם לב רחב וחם לכל סובביו", אמר אתמול רועי גבאי, ראש עיריית יבנה. "העיר יבנה כולה כואבת את נפילתו ומשתתפת בצער המשפחה היקרה".
