כל גופי הביון - בצפון אמריקה ובאירופה, במדינות המזרח התיכון וכמובן בישראל, עוקבים אחרי פריסת צי ספינות המלחמה האמריקאיות באזור. במקביל אותם מנגנונים ממתינים, יש יאמרו המתנה מוגזמת אפילו, לנאומו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה מחר בשלוש בצהריים. האם חיל הים האמריקאי נערך ל"אם כל המתקפות", סיוט של חזיתות משולבות בעזה, בלבנון, בסוריה, בעיראק, בתימן ואולי אף באיראן? או שיסתפק בשיגור מסר של אזהרה חריפה לאיראן?
נסראללה, בכוונה, מורט את העצבים של ישראל והמערב. השאלה הגדולה היא אם מנהיג חיזבאללה יסתפק באיומים חדים, קשים ומפורשים ככל שיהיו, או שהוא מסתיר בין קפלי הגלבייה תוכנית שטנית לתקוף את ישראל מכיוונים לא־צפויים? הכל אפשרי, והכל גם נבחן מסביב לשעון במנגנוני המודיעין שמתנהלים עכשיו בשיתופי פעולה הדוקים עם ישראל.
עד עכשיו, צריך להודות, חיזבאללה הוא המנצח. ארגון הטרור לא חייב לחצות את הגבול הלבנוני כדי להבריח את תושבי יישובי הצפון הישראלי מבתיהם או להחזיקם במקלטים ולהקפיץ לכוננות גדודים גדולים של צה"ל.
חיזבאללה, אסור לשכוח לרגע, אינו חמאס. זה ארגון לא מאוד גדול אך בולט, שנתמך באופן משמעותי בכסף ובנשק על ידי איראן. הסיסמה שלהם, "להגן על לבנון מאויביה", עובדת. צבא לבנון, תושבי ביירות וצפון לבנון לא מעורבים בתוכניות. אין בלבנון ממשלה אמיתית, וחיזבאללה הוא המחליט מתי, אם בכלל, יעדכן את הנשיא בפועל ואת שרי הממשלה בתוכניותיו המבצעיות. את אזרחי לבנון עד כה, חיזבאללה לא טרח לעדכן, והם אחוזי בהלה. שר החוץ בו חביב חוזר ומתחנן להפסקת אש של 48 שעות – עוד לפני שהתחילה הלחימה האמיתית.
אסור וגם אי־אפשר להמר בזמני מלחמה, ובכל זאת: יומיים לפני נאום נסראללה, שליט איראן (יש תיאום בין חיזבאללה למנגנונים האיראניים) חמינאי קרא למדינות העולם המוסלמי לעצור יצוא מזון ודלק לישראל, וגורם אלמוני אך בכיר (כך לפי התיאור) טען בפני עיתון "הניו יורק טיימס" כי ארגון חמאס לא נחשף עדיין לאיום קיומי – ואין צורך, לפי שעה, במעורבות של חיזבאללה.
גם העובדה ששר החוץ האיראני ואחריו ראש ממשלת טהרן עולים לרגל לטורקיה מלמדת על התייעצויות ותיאום כוונות ציפיות, אך לא על הכנות למתקפה כוללת נגד ישראל.
בחמאס מנסים לשדר שהמצב הפוך לגמרי: שמונה ימים ברציפות קראו לחיזבאללה והתחננו שיתגייס לשאת נשק ולפתוח חזית שנייה נגד ישראל. בחיזבאללה טוענים שהקו האדום שלהם להתערבות ייחצה עם השמדת חמאס, "עם הנשימות האחרונות".
איראן לוקחת נשימה ארוכה. המחויבות שלה לחמאס לא דומה ולא עמוקה כמו המחויבות של מנגנוני הביטחון האיראניים הבכירים, במיוחד כוח אל־קודס, לחיזבאללה בלבנון. גם הפעם יש תיאום עמדות מלא בין מפקדת חיזבאללה ללשכת השליט בטהרן. מפקד כוח אל־קודס האיראני הגיע לביירות, וככל הנראה הביא עימו מסרים מטהרן שנסראללה נדרש לשלב בנאומו. כך או כך, לפי שעה, כמו שזה נראה כרגע, איראן וחיזבאללה נערכים, בדיוק כמו ישראל, למערכה ארוכה בעזה – בלי מעורבותן הישירה.
כמובן, לאיראן (גם לחיזבאללה) לא אכפת כמה ייהרגו בצד הפלסטיני, הסוני. עבורם, זאת ההזדמנות להדק עוד יותר את המחויבות של חיזבאללה, להדק קשרים עם טורקיה, ואפילו לשפר את תדמיתה של איראן הרצחנית במדינות העולם הערבי – דווקא עם אלה שחתמו על חוזי שלום ונורמליזציה עם ישראל. ובסופו של דבר, אם ספינות המלחמה האמריקאיות מבשרות מלחמה אזורית, איראן תוכל להמשיך לעסוק בתוכנית הגרעין באין מפריע.
