"ביקשתי שיתקשר אליי, שירגיע אותי", זעקה אתמול רינת יהודה מעל קברו הטרי של בנה, סמל ראשון איתי יהודה (20), לוחם גדוד צבר של גבעתי, שנפל שלשום עם חבריו מפגיעת נ"ט בנגמ"ש הנמר ברצועת עזה.
האב עופר והאח עומר קראו בקול חנוק מדמעות את הקדיש, ומאות המלווים שניצבו בחלקה הצבאית בבית העלמין בחולון לא הצליחו לעצור את דמעותיהם למשמע דברי הפרידה הכואבים של האם, רינת. "איתי אהוב שלי, אני עומדת ולא מאמינה. הבטחת שנתראה בקרוב, והבטחות צריך לקיים. ילד יפה שלי, קיבלתי אותך במתנה ליום ההולדת ה־32 שלי – ומתנות לא מחזירים. ילד מוכשר, חכם, רגיש. אהבת את הצבא. רצית להילחם ולהגן על המדינה. הרגשת שזאת משימת חייך. בשיחה האחרונה אמרת לי: 'אמא, בשביל זה התגייסתי, בשביל זה התאמנתי'. איתי שלי, חתיך שלי, אני אוהבת אותך מאוד ומתגעגעת מאוד. לקחתי אותך לאוטובוס ב־7 באוקטובר, חיבקתי אותך. אני מתגעגעת לטלפון שלך. שתתקשר אליי. עכשיו אני לבד. ב־17 בנובמבר יש לנו יום הולדת. עם מי נחגוג? חיים שלי בלב איתי, אמא אוהבת הכי הרבה בעולם. התפללתי יום ולילה שתחזור, אתה ואחיך. אלוהים, איזו בשורה קיבלתי אתמול בלילה. שאלוהים יחזיר את השבויים". אלוף־משנה יהודה נשא דברי פרידה בשם צה"ל. "איתי, אנחנו המומים וכואבים", אמר. "באוגוסט 21 התגייסת והגעת לגדוד צבר. מלא מוטיבציה. לקחת חלק משמעותי בהגנה על מדינה ישראל. אהבת לצייר, ליזום. אתמול, במהלך לחימה נועזת בשטח האויב הלכת לקרב פנים אל פנים. נפלת חלל עם חבריך לדרך ולנשק. איתי, מבטיח לך שנחזיר את השקט".
גם רז קינסטליך, ראש עיריית ראשון־לציון, דמע כשספד לבן עירו שנפל: "בעוד שבועיים איתי היה אמור לחגוג יום הולדת 21. ילד חייכן, רגיש, אוהב אדם, מוכשר בתחום הציור. חלומות שלא יזכה להגשים. אבא לא אמור לומר קדיש על בנו".
"היו לך חלומות גדולים לפתוח סטודיו לקעקועים", ספדה גם האחות, עדי. "אח שלי הקטן יישאר קטן. ילד משוגע, עם לב ענק. אני כבר מתגעגעת לצחוקים שלך".
