כשפרצה מלחמת חרבות ברזל, אל"ם (מיל') משה פלד בן ה־78 לא חשב פעמיים והתגייס למילואים כמוביל טנקים. "לא חיכיתי לקריאה, הנעתי את האוטו ויצאתי לדרך", הוא מספר.
פלד, שעושה כ־35 ימי מילואים בשנה ונחשב לאחד ממשרתי המילואים הוותיקים ביותר, חוגג השנה 60 שנות פעילות בצה"ל, לצד שניים מנכדיו שמשרתים בצבא. ב־7 באוקטובר, ב־9:45 בבוקר, הוא כבר היה במשמר הנגב.
במסגרת שירות המילואים במלחמה פלד, בעברו מפקד חטיבת טנקים בחטיבה 7, משרת כנהג של משאית שמעבירה ציוד כבד בין קצוות הארץ. "מעבר לתחושת החובה האישית", הוא מסביר, "יצאתי למילואים בהתרגשות ובשמחה על הזכות לשרת את המדינה שלי בעת הזו עם הנהגים המתנדבים של מרכז הובלה, ומייחל שחיילינו יחזרו הביתה בשלום".
רס"ר (מיל') עזרא יכין בן ה־95 התגייס לארגון לח"י כבר בגיל 15, וכיום הוא משרת המילואים המבוגר ביותר בצה"ל. גם הוא לא היסס להתייצב כשהתחילה המלחמה, ובמסגרת תפקידו הוא מעביר הרצאות לחיילים ברחבי הארץ, בהם גם לוחמים שעומדים להיכנס לעזה, מספר להם על מלחמות ישראל ומחדיר בהם מוטיבציה ורוח לחימה.
"ב־95 שנות חיי נוכחתי לגלות שאין בעולם כמו גיבורי ישראל", אומר יכין. "גם אחרי שנים רבות בצה"ל אני גאה לעלות על מדים כל פעם מחדש. ברגע שנכנסתי למערכת הצבאית הבנתי שזה לנצח - כל עוד אני חי אהיה איש צבא".
ללוחמים עזרא מבקש למסור: "גורלו של עם ישראל נתון בידיים שלכם. השתמשו בנשק לא מתוך שנאה, אלא מתוך אהבת ישראל ורצון להגן על המולדת. יש לנו את הזכות לחיות במדינה הזו, ויש לנו את הכוח לנצח במערכה".
סרן (מיל') בלהה בכרך, בת 74 וחצי, שכלה את בנה טוראי אהד ז"ל, שמחבל רצח אותו ואת חברו במהלך טיול. היא החליטה מתוך תחושת שליחות לסייע עד כמה שניתן למשפחות שכולות אחרות, וב־11 השנים האחרונות היא משרתת כמודיעת נפגעים במילואים.
"המדים תמיד באוטו, לא משנה לאן אני הולכת, למקרה שיבקשו ממני לקפוץ", מספרת בכרך. "באתי כי הבנתי שצריכים אותי ואני מקווה שאני יכולה לעשות את התפקיד הזה הכי טוב שאפשר. אם משפחות שכולות מזהות אותי וזה עוזר להן, זה משמח אותי. הכאב שלי יכול לתת טיפת אור לאחרים. זו זכות ענקית".
למשפחות השכולות היא מבקשת למסור: "אנחנו משתדלים לעשות את העבודה בדרך הכי רגישה שיש, וזאת למרות שאנחנו באים עם הבשורה הקשה ביותר. אנחנו כואבים עם המשפחות השכולות ונמצאים שם בשבילן".
