פעם, כדי לישון, בדיוק כמו שיהונתן גפן כתב, היינו סופרים כבשים. היום, עוד מעט חודש, אי־אפשר לישון. וכשכבר נכנסים לנירוונה, השינה מופרעת בחצות ועשרים, ב־1:10, ב־2:15, ב־3:40, ב־4:30. לכל איבוד הכרה זמני נכנסת משפחה שלמה עם חיוך בתמונה, ילד מלאכי רוקד במסיבה, החיילת עם עין אחת טובה ועין אחת תקווה, הזקנה שחשבה שמה כבר עוד יכול לקרות לה בחיים, שני לוק שרוקדת ומפורקת בטנדר, התקווה של המשפחה וכריתתה. ב־5:00 מתעוררים סופית לחלום בלהות. מה קורה בעזה? בצפון? בלונדון? בברלין? בדגאסטן?
ההליכה הזאת, בעיניים טרוטות, לא מאמינות. זה רק חלום ונתעורר. אשתי שואלת אותי איך היא יכולה לעזור, מה היא יכולה לעשות, ושואלת ושואלת ואני לא שומע, מביט לאיזה חלל דמיוני. מה את יכולה לעשות? אתה רוצה שאני אביא לך משהו מהסופר, אולי סיגריות, לעשן אולי יעשה לך טוב. את יכולה אולי להחזיר לי את חוסר השפיות שהייתה שלי ב־6 באוקטובר?
עזבו איך יוצאים מזה. לאן חוזרים מפה. לאיזה מצב פסיכוטי, קיומי. נחזור לריב ביבי לא ביבי, חרדים בנטל, הפיכה נגד רפורמה? איך יוצאים לחופשה? איך מעלים סיפור לאינסטגרם? איך עושים הזמנה למסעדה? הכל נראה פתאום ריק, ריקני. מה שהיה כבר לא מה שיהיה.
חושך הוא הלם. לאט־לאט אתה מתרגל לחושך. מתחיל לקבל מרחב. נקודות להיאחז בהן. מה שטוב בחושך הוא דווקא האור. בחושך המוחלט כל גרגר של אור הופך למאורות, להארה. אם החושך הוא רע, אסור לייצר חושך.
אני מסתכל על הקליפים שמעלים החיילים המחורעים, ששרים שירי תודת האל, וחוזרים בטירוף על דברי המפקדים שלהם, וחוזר על הפנים של מי שאני יכול, כי ברור שכמה מהם כבר לא יחזרו. זה הכי מעט שאנחנו חייבים להם. להפסיק עם הציניות. להיות אותנטיים, לפחות עם העולם הרגשי שלנו. חייבים.
אבל זו מחשבה לטווח ארוך. לפחות בינוני. ואתה רוצה ליישם אותה כבר עכשיו. להפסיק את המריבה. וכדי ליישם אותה עכשיו אתה חייב רגעים של שפיות זמנית שייקחו ממך את התמונות, העדויות, המתים, התמונות של הילדות החטופות, הסיפור על המשפחה של אביב, לברוח מהמחשבה שהנאצים שברחת מהם נמצאים עכשיו על הגבול, אתה חייב איזה פס גבול שיחצה בין ההומניות שאתה חי ונושם ומאמין בה יותר מאלוהים, מול המעשים. אתה צריך תרגום. אתה צריך הסבר מאלוהים על היצירה כדי להמשיך להאמין בו, אתה צריך שהוא יגיד לך איפה הוא היה בבוקר של 7 באוקטובר. רקד במסיבה ברעים? עלה באש בממ"ד?
אתה מחפש נקודת אור אחת קטנה. גולת אור. בוטן. תעשה מהחושך הזה טיימס סקוור. אתה לוקח את הסידור בשבת. ומקבל את שבת מלכה, ומלאכיה, ואשת חיל, ונרות, יין וחלה.
אתה לוקח את עיניך ומסתכל על הילדים שלך, ויודע, אתה פשוט יודע, זה ביטחון כזה שאין לאף עם או דת אחרים: בעוד 100 ו־200 ו־2,000 שנה, הם יערכו שולחן ומפה ויין וחלה, ויוציאו הגדה, ויבשלו גזר וכרפס, סלק ודלעת, ורימונים ועוד נתח כזה ואוכל סמלי אחר, ויתפללו וישירו, על האסון והנס שהיו לאבותיהם באוקטובר 2023.
אתה צריך הסבר מאלוהים על היצירה כדי להמשיך להאמין בו, אתה צריך שהוא יגיד לך איפה הוא היה בבוקר של 7 באוקטובר. רקד במסיבה ברעים? עלה באש בממ"ד?
