אולי יצא לכם להיתקל בסרטון מרגש בטיקטוק, שבו בחור שמספר על אבא שלו שמזהיר אותו שהולכים להגיע ימים קשים. אבל שלילדים של הבן שלו יהיו ימים טובים. הילד שואל למה — והאבא מסביר: סבא שלי נולד לתקופה קשה, תקופות קשות מגדלות אנשים קשוחים, אנשים קשוחים יוצרים תקופות טובות, תקופות טובות יוצרות אנשים חלשים, אנשים חלשים יוצרים תקופות קשות, ואז התקופה הקשה יוצרת אנשים חזקים והמעגל מסתובב שוב.
כששמעתי את זה לראשונה הסתכלתי על הדור שמתחתי ואמרתי לעצמי — אני בא מדור קשוח, הילדים שלי יצאו חלשים ממני והם יביאו תקופה קשה. אבל אחרי שהסתובבתי בבתי חולים ופגשתי את הפצועים והשורדים שלנו, אני מבין שטעיתי לגמרי בלזהות מי זה מי.
הדור החדש הוא הדור הקשוח. ואנחנו, הדור שקדם לכם, אנחנו הדור החלש שהביא את הימים הקשים האלה.
לא היו לנו מנהיגים חזקים, לא דרשנו מהם להתמודד עם הבעיות שהיו מולנו. פחדנו ממלחמה, כי פחדנו לשמוע בחדשות שאפילו חייל אחד מת. אז נתנו לאויב לגדול בפתח ביתנו. עצמנו את העיניים כשירו עלינו טילים ולא הגבנו כמו שאנשים קשוחים מגיבים כשיורים עליהם טילים. פחדנו.
כשהילדים שלנו יחזרו מהמלחמה, אנחנו נשב ונשמע את הסיפורים שלהם, כמו ששמענו את הסיפורים של הסבא והסבתא שלנו מהמלחמות העתיקות של פעם. ואנחנו נדע שלא היינו בסדר, ולא היינו חזקים מספיק להילחם את המלחמה של הדור שלנו כמו שצריך.
אני יודע שזה קצת עצוב מה שכתבתי עכשיו, אבל זאת הדרך שלי לקחת את האחריות על מה שקרה לנו. ¿
