במוצאי שבת 4 ביולי 1976 המריאו מטוסי חיל־האוויר לאנטבה, בירת אוגנדה, כדי לחלץ 105 נוסעים שנחטפו. מבצע החילוץ ההרואי הזה, שהעניק לישראל דימוי של מדינה שלא מפקירה את אזרחיה, אושר על ידי ראש הממשלה דאז יצחק רבין, לאחר היסוסים רבים. לפני שהמטוסים המריאו ליעדם, הפקיד רבין אצל מנכ"ל משרדו עמוס ערן מכתב שבו הוא הצהיר, בחתימת ידו, כי אם המבצע ייכשל הוא יתפטר מראשות הממשלה. ליוויתי את רבין כעיתונאי במשך שנים רבות, ואני יכול להעיד שהתכונה הבולטת ביותר שלו, בחייו הפרטיים והציבוריים, הייתה זו: הוא ידע לומר "אני אחראי", הוא ידע לקחת אחריות.
כששאלתי את רבין איך הוא מגדיר את עצמו, הוא חייך בבושה ואמר: "אני חייל". כמו ראש הממשלה המנוח אריאל שרון, גם רבין סבר שעליו מוטלת האחריות והחובה להביא את ישראל לחוף מבטחים, בין היתר בכל הנוגע להסדר אזורי. ההכרה הזו התגבשה אצלו במהלך האינתיפאדה הראשונה, בסוף 1987. מיוחסת לרבין האמירה "לשבור להם את העצמות", שהוא הכחיש מאוחר יותר, אבל ניכר היה שהוא ציפה שהצבא ידכא את ההתפרצות האלימה בשטחים. רק לאחר מכן, הוא הבין שחייבת להימצא דרך להגיע להסדר עם הפלסטינים. "לישראלים יש חלום: הם מתעוררים בוקר אחד ומגלים שכל הערבים סביבם נעלמו", הוא אמר. "אבל החלום הז לא יקרה, הם לא ייעלמו, ואנחנו חייבים להגיע איתם להסדר". איזו אירוניה: רבין, המצביא של מלחמת ששת הימים שהפכה את ישראל ממדינה קטנה למעצמה אזורית, היה זה שבזכותו הצליח הימין המשיחי לתקוע יתד בחבלי הארץ בגדה המערבית, ולהילחם בהמשך במאמציו של רבין להגיע לפשרה עם הפלסטינים. לשיא הם הגיעו כשהעניקו לגיטימציה ותמיכה רבנית לקולות שקראו לרצוח אותו - והגיעו גם אל יגאל עמיר.
ארבעה ימים לפני הרצח, השתתפתי בתוכנית "מוקד" בטלוויזיה ושאלתי את רבין מדוע הוא מסרב ללבוש אפוד מגן ואם הוא לא חושש לחייו. הוא השיב לי שהוא לא מוכן לקבל משהו שאזרח אחר לא יכול לקבל. "אינני מפחד", אמר. במקביל, סירב להיפגש עם נתניהו - יו"ר הליכוד מאז 1993, שהוביל את התנועות ואת הגופים החוץ־פרלמנטריים שניהלו מערכה מכוערת וחסרת גבולות נגד רבין.
מוצאי שבת 4 בנובמבר 1995 מסמנים את השבר העמוק ביותר בחברה הישראלית עד 7 באוקטובר 2023. שני השברים האלה מציפים שאלות בסיסיות שנוגעות לחיינו במזרח התיכון. רצח רבין סיכל למעשה אפשרות של הסדר בינינו לבין הפלסטינים. נתניהו, בשנותיו הארוכות בראשות הממשלה, האמין שניתן לנהל את הסכסוך ולא לפתור אותו - מה שהוביל בין היתר לטבח שהתרחש לפני ארבעה שבועות.
ושוב, האירוניה: המלחמה שאסר עלינו חמאס מתרחשת במשמרת של נתניהו, כשלצידו איתמר בן גביר - מי שבחודשי ההסתה שקדמו לרצח רבין הציג לראווה את סמל מכוניתו, ואמר ש"כמו שהגענו לסמל הזה, אנחנו יכולים להגיע לרבין". דרכם ותפיסת עולמם הביאו עלינו את המלחמה. רבין הקריב את חייו למען המדינה, והתהום הפעורה לנגד עינינו תהיה תזכורת למה שאולי היה ניתן לעשות כאן בהנהגתו.
אהבתי את רבין. הוא היה נגיש לכולנו, העיתונאים, והיה גם שותף של רעייתי רחלה ז"ל למנהג מגונה: בקבלות פנים בבית השגריר בוושינגטון הם היו נעלמים יחד, מוצאים פינה בגן במעון השגריר, ומעשנים.
