אל בית משפחתו של סרן בני וייס (וייסטוך), שנפל בקרבות ברצועת עזה, זרמו בסוף השבוע בני משפחה וחברים, שניסו לנחם את הוריו ואת אחיו.
וייס (22), תושב חיפה, בוגר בית הספר "חוגים" בעיר, היה מפקד מחלקה בגדוד 195, השייך לחטיבה 460 של חיל השריון. הוריו – אינה, אחות בכירה בחדר לידה במרכז הרפואי כרמל, ואלי, עובד במפעל ביטחוני – סיפרו כי בנם הבכור היה מקור לגאווה, קצין מצטיין ומצליח שנתן את כל כולו לצבא ולפקודיו.
"בפעם האחרונה ראינו את בני באותה שבת שחורה, ב־7 באוקטובר", מספרת האם בעיניים דומעות, "קראו לו להתייצב, בעלי לקח אותו ליקנעם ומשם הם נסעו לבסיס. מאז לא ראינו אותו. יצא לנו רק להתכתב איתו ולדבר בטלפון. הוא סיפר כל הזמן שהוא בסדר. בני לא דיבר הרבה. הוא היה אדם של פעולה ועשייה".
האב, אלי, הוסיף: "באותה שבת, כשהסעתי אותו, היה לי כבד בלב. הבנתי שזה לא יהיה נופש. שזה מאוד מסוכן. ביקשתי ממנו לחזור הביתה ולשמור על אמא שלו, והוא אמר: 'אבא, צריך לבצע את המשימה. אני קצין וחייב לעשות את הדברים האלו'".
לפני כשבוע התקשר סרן וייס להוריו וסיפר שהציעו לו לחזור לבסיס ולעבור הכשרה על "ברק", הדגם המתקדם ביותר של טנק המרכבה. "מאוד שמחנו", מספר האב, "אבל מיד אחרי זה בני אמר שהוא מוותר על ההצעה כי הוא רוצה להיכנס לעזה עם כולם. ביום שישי שעבר הוא צילצל וסיפר שתתחיל מערכה קרקעית תוך יום־יומיים ושהם מחזירים טלפונים. ביקשנו ממנו להיות מאוד זהיר, והוא ענה 'הכול יהיה בסדר, אל תדאגו'. זאת הייתה השיחה האחרונה".
ביום חמישי, לקראת חצות, נשמעו דפיקות על דלת בית המשפחה. "הבנו מיד שקרה אסון, אסון נוראי", מספרת אינה, "הבנו שאיבדנו את בני".
מה הייתם רוצים שיזכרו ממנו?
אלי: "את החיוך שהיה לו תמיד על הפנים ואת השאיפה למצוינות. הוא לא פחד משום מכשול".
אינה: "את הנשמה הטהורה שלו. תמיד עזר לחברים והיה אהוב על כולם. אהבנו אותו מאוד והוא יחסר לנו מאוד".
סרן בני וייס הותיר אחריו הורים ושני אחים: טומי, בן 19, שאמור להתגייס לצה"ל בשבוע הבא, ודני בן ה־13.
