לאיתי סעדון ז"ל היה חלום כבר מגיל חמש: להיות טייס.
גם העובדה שהוא שירת בצבא בחיל השריון לא ריפתה את ידיו. הוא תיכנן לטוס לקנדה לאחר השחרור וללמוד שם טיסה. סעדון (21), מפקד טנק בגדוד 52 של חטיבה 401, היה כבר על סף שחרור מצה"ל. "השבת של 7 באוקטובר הייתה אמורה להיות האחרונה שלו לפני חופשת השחרור", סיפרו הוריו לעשרות הקרובים והחברים שהגיעו לבית המשפחה בתל־אביב כדי לנחם אותם, "תאריך השחרור שלו היה 15 בנובמבר, והוא כבר קנה כרטיסי טיסה לברלין. אחר כך הוא היה אמור לטוס לקנדה. אבל אותה שבת ארורה שינתה את כל התמונה".
איתי נפל בקרב בצפון הרצועה. עוד צעיר מלא בחלומות, שחיים שלמים היו לפניו, והכל נקטע ברגע. "זכיתי להיות אמא שלו. הוא היה ילד מדהים", אמרה האם, ליאת, "הוא היה מפקד טנק כמו סבא שלו, שלחם ביום כיפור. צחקנו תמיד שהוא ימשיך את המורשת של סבא וייקח אותנו בעתיד למקומות שבהם הוא שירת ונלחם, כמו שסבא עשה". האב, אייל, סיפר בבכי: "ביום רביעי שעבר נפגשנו איתו בקריית־גת, וזה בעצם היה המפגש האחרון איתו. הוא היה ילד ידען. כשאיתי נכנס למשהו, הוא נכנס אליו עד לקצוות. כך בטיסה, וכך גם בפורמולה 1. לא מזמן הוא הגיע מהצבא ישירות לתחרות בסימולטור של פורמולה 1, וזכה באחד מעשרת המקומות הראשונים". אחותו, מיקה, סיפרה שאיתי היה "אח מושלם, שתמיד חשב עליי ודאג לי. תמיד התחשב".
"מושלם" הייתה גם ההגדרה שבה השתמשה חברתו, ליזה: "הוא היה מעורר השראה, הוא היה מושלם. זכיתי שהוא יהיה חלק מהחיים שלי, ועכשיו הכל נגמר".
