חודשיים לפני 7 באוקטובר שיגר יגל אושרי את 'לצאת מדיכאון' לוועדת הפלייליסט של גלגלצ, ולא נכנס. "לא סתם נפסל", הוא מדייק, "נפסל חזק. לפעמים הם מעבירים שיר לשבוע הבא, לראות איך הוא עובד בשטח ואולי לתת הזדמנות שנייה. במקרה שלי נכתב - לא נכנס".
מאז 7 באוקטובר, 'לצאת מדיכאון' משודר בגלגלצ ארבע פעמים ביום ("כמו שיר שעבר פלייליסט") ומסתמן כמועמד להיצרב בהיסטוריה כאחד מהמנוני המלחמה. לוחמות ולוחמים כבר קיעקעו על זרועותיהם את השורה "תמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לך את עצמך", יותר ממיליון וחצי פעמים האזינו לו בספוטיפיי. רק יסמין מועלם עוקפת אותו עם 'יהיה טוב', אבל הרי הבטיחו לנו מלחמה ארוכה.
עכשיו הוא גם מופיע יום־יום בהתנדבות, בבסיסים, בבתי חולים, בבתי מלון של מפונים. "בכל מקום שבו אני יכול לשמח ולתת־לתת־לתת". בפודקאסט של בן בן ברוך הוענק לו כבר התואר "יפה ירקוני ממין זכר", שהתקבל בשתיקה ארוכה מצידו. "ברור שאני יודע מי זאת יפה ירקוני", אושרי מסביר, "אבל לא ידעתי שהצמידו לה את הטייטל זמרת המלחמות. ברור שלא זה מי ומה שאני חולם להיות".
בכל זאת, בעקבות 7 באוקטובר הפכת לכוכב.
"זה לא מפתיע. 'לצאת מדיכאון' הוא לא שיר מלנכולי. הוא אופטימי, יש בו מסר זוהר. 'עוד יבואו ימים טובים, אני מבטיח'. ואם זה השיר שמדינת ישראל בחרה לשמוע במהלך המלחמה, וזה השיר שהלוחמים בחרו לשמוע כשחזרו הביתה, זה מעיד על השינוי שעברנו כעם. ב־6 באוקטובר עוד נלחמנו זה בזה סביב הרפורמה, ולמחרת האדמה התהפכה והפכנו לאגרוף אחד. כל הבעיות הכלכליות והמשפטיות זזו לצד, הלכו לפח, והרוח הישראלית התעוררה, אמן שנשמור עליה. אחרי שננצח, כולנו נצא מהדיכאון הלאומי שרובץ עלינו".
כמה התבאסת כשהשיר לא עבר את מחסום הפלייליסט?
"לא אשקר, תליתי בו ציפיות. אני אמנם כבר רגיל שאומרים לי לא, גם שני הלהיטים שלי לפניו - 'למה לך לטוס' ו'לא תמיד צודקת' - לא נכנסו, אבל ראבק, 'לצאת מדיכאון' זה לא עוד שיר. הטקסט, הלחן והעיבוד שלו תואמים את ערכי גלגלצ. אם מישהו היה אומר לי ש'תיק קטן', שמדבר גם על סמים, יושמע בתחנה, הייתי מפנה אותו לאשפוז, אבל המציאות כל הזמן משתנה. יומיים אחרי שהוא יצא, הקהל כבר דיקלם את 'לצאת מדיכאון' בהופעות, אבל מה שהיה - היה. לא עברתי את גלגלצ, אבל נכנסתי לטופ 50 של אפל מיוזיק ואחר כך לטופ 10 של אפל וספוטיפיי".
מה דעתך על 'יהיה טוב' של יסמין מועלם?
"שיר מדהים שגם קיבל משמעות חדשה בעקבות המלחמה. הדואט שהיא עשתה עם עומר אדם בפסטיבל התמר היה פנומנלי. כמובן שאני מאחל לעצמי לעקוף אותה ולהתיישב במקום הראשון. ב'לצאת מדיכאון' כתבתי המלצה, 'להאזין גם לשירים, כי זמרים הם הרופאים הכי טובים שיש למדע להציע'. אני מאמין בכל מילה. אחרי המלחמה ואחרי שנשמיד את חמאס אחת ולתמיד, המוזיקה תרפא את כולם".
× × ×
יגל אושרי, בן 23 ודקה, הבכור בשלושת בניהם של אילנית וקובי, מוביל אותי לזולה הממוזגת בחצר בית הוריו, ביישוב אליכין הנושק לחדרה. שלווה ירוקה. לא שום דבר שמזכיר את השנתיים־ושמונה שעשה עד לא מזמן באוגדת עזה.
"אבא שלי, יעקב, שכולם קוראים לו קובי, היה שנים במג"ב, עבר לשירות בתי הסוהר ומונה לאחרונה לתפקיד קצין אג"ם של מחוז צפון. ועל מה אבא חלם? שהבן הבכור שלו יהיה במג"ב. מגיל צעיר הוא אמר לי, 'אתה תהיה מג"בניק', ותמיד עניתי לו, 'אבא, אני לא רוצה להיות במקום שבו יגידו לי שכל מה שהגעתי אליו זה בזכותך'. ובאמת אני שירתי באיסוף קרבי, ביחידה שרק ב־7 באוקטובר התחילו להבין ולהעריך את מה שהיא עושה".
בהמשך יצא לפיקוד. "הייתי סמל טירונים וזו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי. אמיתי. לילות ללא שינה כמעט, שמונה חודשים עם שעתיים בלילה. אתה האמא והאבא של החניכים האלה. בגל הראשון של הקורונה לא יצאתי הביתה 62 יום. תקופה מאתגרת".
לא חשבת להמשיך?
"ברור שחשבתי, אבל מה עם המוזיקה? כשהייתי בן 15 אבא שלי הביא לי קלידים קטנים כאלה, ב־50 שקל, והתחלתי לנגן משמיעה. גיליתי שהרבה יותר קל לי להלחין את המילים שלי מאשר לדבר אותן. התחלתי למלא את המגירה בשירים מקוריים".
יריעת הבד שתלויה בפתח הזולה מוסטת. אמא אילנית, ברעמת שיער ורודה, מציעה קוסקוס. עד שהפכה לאמא עבדה כמאפרת, ואחרי לידת יגל פתחה בגינה קליניקה לבניית ציפורניים. לאחרונה גם לידור (21, בקורס קצינים במג"ב) ולירן (17, תיכוניסט ברופין) מתחילים לחשוף את הצד המוזיקלי שהיה חבוי בהם. "בסוף עוד נופיע בהרכב משפחתי מלא", מתבדח הנסיך. "ככה זה אצל תימנים".
לפני שסיים קורס מ"כים, קיבל אושרי הצעה לקצונה. "ישבתי עם אבא, האדם הכי חכם שאני מכיר, ועשינו טבלה של יתרונות וחסרונות. היתרונות בלהיות קצין היו כפולים, אבל אבא שאל, 'ומה אתה חושב על התוצאה?' עניתי 'באסה'. אבא קבע, 'זאת התשובה. אם זה מבאס אותך, אל תצא".
אתה מתחרט?
"לא, אבל אני יודע שאילו הייתי קצין הייתי טוב בזה. אני מאוהב בישראל. אפילו בשגעת של הרפורמה, כשכולם התחילו לחפש רילוקיישן, לא יכולתי לדמיין את עצמי בורח".
בגיל 21 יצא לדרך עצמאית. "כבר לפני השחרור התחלתי לבנות, כמו אסטרטג, את הקריירה. השאלה הראשונה הייתה איך אני מבדל את עצמי. כשידידה הראתה לי את טיקטוק, שהייתה אז בחיתוליה, הגבתי ב'מה זה השטות הזאת?' ובמחשבה שנייה אמרתי, 'נכון, הכל מלא ריקודים ושטויות, חסר תוכן'. התחלתי לצלם עם האחים שלי סרטונים. הראשון, שבו אני דורש מאחי להכין לי קפה קר, הגיע ל־400 אלף צפיות. במשך שנה, כל יום העליתי סרטון. התפרנסתי מהקמפיינים, וכל החברים היו בטוחים שאני כבר חצי מיליונר, אבל האמת היא שהיו לי מנהלים וכל אחד נגס מהעוגה. חייתי מהיד לפה".
במהלך השנה שבה התבסס ככוכב רשת, הוציא את להיטו הראשון, 'למה לך לטוס' שנכתב עם לידור ויצמן. "יצאתי עם מישהי חודשיים והלך ממש טוב, התחלתי להרגיש פרפרים, ופתאום היא אמרה, 'אני טסה לשנה לדרום אמריקה'. מתוך הבאסה נולד להיט שגם ליווה מלא ישראלים מעבר לים. קיבלתי סרטונים מברזיל, סרי־לנקה, הודו, תאילנד. זו הייתה ההצלחה הראשונה שלי כמוזיקאי וזמר. גם ברחוב התחילו לזהות אותי".
דווקא כשהצליח נוצר קרע בינו לבין המנהלים שלו והם החליטו להיפרד. התוצאה הייתה דיכאון. "אפשר לומר שנפרדנו בטוב", הוא מתנסח בזהירות, "אבל לא היה לי כסף להקליט. במשך שנה המשכתי להעלות צחוקים ובדיחות כאילו הכל ורוד. אף אחד מהעוקבים לא יכול היה לנחש שאני חווה דיכאון ברמה הכי גבוהה. ההורים, ייאמר לזכותם, נתנו לי גב מלא, כלכלית ונפשית, אבל יום רודף יום ומגיע סוף החודש וזה לא רק שלא הכנסת שקל, לא חווית אפילו רגע של סיפוק. לפני שנה, בגיל 22, תפסתי את עצמי ואמרתי, 'יגל, או שתוותר על החלום הזה או שתגרום לו להתגשם. אין אופציה שלישית'. אני מודה שזו הייתה פגיעה באגו, אבל החלטתי לחפש עבודה במלצרות ואת מה שארוויח להשקיע באולפן".
אבל אז, הגיע הטלפון מחברת ליאם הפקות. "הייתי בטוח שמציעים לי עבודה כמנהל הסושיאל של אייל. הגעתי כבר עם המחירון, אבל הם אמרו לי, 'אייל אוהב מאוד את השירים שלך ואנחנו רוצים שתצטרף'. מרוב הלם יצא לי, 'תן לי לחשוב על זה כמה ימים'. אבא שלי תמיד אמר לי, 'לעולם אל תחליט באותו הרגע, תישן על זה בלילה'. צילצלתי לאבא שלי ובפעם הראשונה בחיי הוא לא היה בממתינה. הוא שאל, 'זה דחוף?' ובפעם הראשונה בחיי אמרתי, 'כן'. אבא נבהל, יצא מהישיבה, אמרתי לו, 'רוצים להחתים אותי בתור זמר', והוא אמר, 'יגל, אין לי זמן לשטויות שלך', וניתק. הוא לא האמין שהגעתי באמת לפסגת שאיפותיי. בגיל 23 אני יכול לומר בביטחון מוחלט שהגעתי לנחלה".
הפגישה הראשונה שלו עם גולן לא נערכה במשרד, אלא בביתו בערב קריוקי. "הוא הזמין אותי ואת רותם חן, המיוצג השני בחברה. לפני שחתמתי אצלו היו כאלה שאמרו שאייל רק צופה מלמעלה. אני לא יכול להגיד שאני ואייל חברים, אבל הוא תמיד זמין לי להתייעצות או לשיחה. הוא והצוות אומרים לי עכשיו, 'בעוד שנתיים אתה במנורה' וכולנו עובדים קשה כדי שזה יקרה".
× × ×
את 'לצאת מדיכאון' התחיל לכתוב לפני שנתיים, בעקבות שיחה עם חברה. "בן הזוג שלה עזב אותה בגלל שהיא השמינה והיא צללה חזק. במקום להגיד לה, 'אז מה אם הוא קרא לך שמנה? שילך לחפש את החברים שלו', כתבתי בית ופזמון ושמתי במגירה. ואז, כשחוויתי דיכאון עמוק, הבנתי על מה היא דיברה. שנה כמעט לא יצאתי מהבית, לא יצאתי לדייטים. רבצתי מול הטלוויזיה, המחשבות טסו בראש נון־סטופ, לא אכלתי, לא ישנתי, ירדתי במשקל למרות שלא התאמנתי. לא היה לי כוח לכלום, לא היה לי כוח לחיות".
איך יצאת מזה, כדורים?
"לא. אחרי שנה ישבתי איזה ערב עם חברים שהצליחו להצחיק אותי. פתאום פרצתי בצחוק גדול. זו הייתה ממש תחושה אחרת בגוף. זה כמו שאתה לא שותה מים במשך הרבה זמן ואז מרגיש אותם זורמים בתוכך. צחקתי ונהניתי לשמוע את הצחוק. כשחזרתי הביתה הוצאתי מהמגירה את 'לצאת מדיכאון' וכתבתי אותו מחדש. אחרי שחתמתי אצל אייל הוא הכיר לי את אופיר כהן, שחתום על מלא להיטים שלו, והשמעתי לו סקיצות בטלפון. אף אחת מהן לא הפילה אותו מהכיסא, הוא אמר לי, 'יגל, מרגיש לי שזה לא אתה, תן לי משהו אחר'. אז השמעתי לו רק את הבית, חמש שורות, והוא אמר, 'תביא את הגיטרה ובוא למעלה'. יצאנו למרפסת, עשינו קפה ותוך שבע דקות השיר היה מוכן".
איפה היית ב־7 באוקטובר?
"בחמש בבוקר חזרתי מבילוי, נכנסתי לחדר וישנתי עד הצהריים. לא היו כאן אזעקות. ב־12 פתחתי את הטלפון וראיתי מיליון התראות. קפצתי, ראיתי שהחדר של לידור פתוח והתיק שלו לא שם, הוא כבר הוקפץ. גם אבא הוקפץ. עד שלוש בבוקר ישבתי מול הטלוויזיה ולא הבנתי מה קורה. ביום שזה ייגמר נצטרך לעשות ריסט לכל המערכת".
ויש עוד פן אישי. "במתקפת חמאס על מסיבת הטבע ברעים איבדנו את קים דוקרקר, בת הזוג של לידור, אחי. היא הייתה קצינה במג"ב שהפכה כבר לחלק מהמשפחה. אין בחורה כמוה. אומרים שאדם מרגיש שהוא עומד למות. זו הייתה הפעם הראשונה שקים אמרה ללידור, 'חיים שלי, רק הפעם, צא למסיבה בעמק חפר עם החברים שלך ואני אסע עם חברה שלי לרעים'. במשך חמישה ימים היא הוגדרה כנעדרת, עד שזוהתה. יום אחרי השבעה, לידור יצא לקורס קצינים. שבועיים לפני 7 באוקטובר הוא בא אליי לאולפן וביקש ממני לכתוב שיר על קים, ועל המקום יצא לי, 'כי מה שאת עושה לי אף אחת לא עשתה'. זה שיר שעושה צמרמורת".
תקליט אותו?
"רק אחרי שאתייעץ עם לידור ועם המשפחה של קים. הלוואי שלידור יסכים לשיר אותו איתי. השבוע הופעתי בתל־אביב, בבית מלון של מפונים, ופתאום ניגש אליי ילד בן תשע, מנתיב העשרה, ואמר לי, 'יגל, אני מצטער שקים מתה, משתתף בצערך'. כל הברזים נפתחו לי בעיניים והתחלתי לבכות כמו תינוק. הוא, שעבר זוועות עולם, מנחם אותי?"
אחרי 'לצאת מדיכאון' יגיע עוד שיר אופטימי?
"לא יודע. אנחנו דור מצולק. אני מסתכל היום על סרטונים שלי מלפני 7 באוקטובר ולא מזהה את עצמי. מה, זה אני? יש מצב פעם עמדתי ברחוב באמצע היום והרשיתי לעצמי לחייך? פשוט לחייך?".
