מולדתי שלי, ארץ אהבתי.
הבית היחיד שהוא גג לראשי, רק בו בטוחה הרגשתי.
מה קרה לך? מה עשו לך?
שודדים צמאי דם נכנסו לביתך, ואני אנה אפנה אנה אלך.
השומרים נרדמו בשמירה, בנייך ובנותייך בשבי.
אין למי לפנות ואין מושיע.
ואולי חלום רע חלמתי, כי עדיין איני מאמינה
אולי כאשר אקיץ מחלומי התמונה תהיה שונה,
ואראה את האור בקצה המנהרה.
אולי יקום לנו מנהיג הגון וחכם
וסביבו אנשים נבונים שטובת המדינה בליבם.
כולנו בכוחות משותפים נחזיר את המדינה לזמנים טובים,
כי תמיד יש תקווה בחיים, ולפעמים חלומות מתגשמים.
