אני מביטה עליה נחה בזרועותיי, יש לה מבט מיוחד וחיוך מיוחד.
“חיוך ארבע שיניים” אנחנו קוראים לו.
תינוקת יפה, שמחה, זוחלת במהירות לצעצוע שהיא אוהבת ומקשקשת המון.
ופתאום היא בוכה בכי חזק, קורע לב, שאף לא מבין מדוע. רק אמא שלה יודעת שזה כי היא עייפה ורוצה קצת חום ואהבה, ולישון בביטחון בחיקה. היא מרימה את חולצתה, מיניקה, ונכדתי נרדמת בטוחה ושלווה בחיקה.
ואני חושבת על התינוקות והילדים הקטנים שנמצאים בשבי חמאס, בלי אמא שתיניק, תרגיע ותאהב.
